“הרמאן יכול היה לחוש את טעם הדייסה, להאזין למלמולי אביו בשעת קריאתו, לקול אימו הפונה אל יאדוויגה במטבח, לצלצוליהם של פעמוני המזחלות הגוררות בולי־עץ שאיכר הביאם מהיער.”