“דוד פוגל הוא יוצר חריג בנוף הספרות העברית במחצית הראשונה של המאה ה־20. אף סופר עברי אחר בן תקופתו לא יצר בספריו מזיגה כזו של הוויה אורבנית אירופית, דמויות רוויות תשוקות ויצרים, אווירה דקדנטית מסואבת ועם זאת - או שמא דווקא בשל כך - עתירת חלומות ותקוות.”