“את השכלתי על השואה רכשתי מחומר־לימוד של משרד החינוך, מצפייה בסרטי־תעודה בטלוויזיה, מהצצות חטופות ומבוהלות בתצלומים במוזיאונים, ומצְפייה רגועה יותר בסרטי קולנוע שוברי־קופות. השואה המתועדת הייתה בלתי־נתפסת, ואילו המבוימת הייתה אך טרגדיה היסטורית, ושני סוגי הייצוג כאחד גרמו לי להרגיש כי ביסודו של דבר אני מחמיצה אותה.”