“צה"ל של אותם ימים היה זקוק לנחישות הבוטה של אנשים כמו אריק שרון ומאיר הר-ציון, אף שעיגלו פינות וחצו פעם אחר פעם קווים אדומים. הצבא היה בשל למהפך תודעתי בנורמות הלחימה שלו, הוא היה זקוק לטלטלה שתגרום לו להתייצב בגבולות הפרוצים של המדינה ולהחזיר לעצמו את הביטחון שאבד לו בפעולות הכושלות בתל מוטילה, אידנא ורנתיס.”