“אני הערצתי את חנה, בזכותה הפכתי לשחקנית. כשהייתי נערה ראיתי אותה על הבמה והחלטתי שאני רוצה להיות שם. שמרתי איתה על קשר במשך השנים, ובכל פעם שהרגשתי שהיא זקוקה לכתף, כמו בפעם ההיא אחרי הראיון הלא מחמיא עם בתה בטלוויזיה, התקשרתי אליה ואמרתי, 'בואי ניפגש לקפה'. ידעתי שהיא זקוקה לכתף. לא שהייתי חברה שלה, קטונתי מלהיות חברה. אבל הבנתי אותה”