חנה מרון

“היה בתפקיד של חנה ב'קרובים קרובים' יותר מקורטוב של אישיות השחקנית עצמה. הדמות שלה אמנם הייתה מטורללת, מוכנה בכל רגע לשתף פעולה עם כל תעלול, אבל היא גם הייתה סוג של מצפון הסדרה. התסריטאים ב. מיכאל ואפרים סידון העניקו לה את האפשרות להשמיע דברי ביקורת, נון־קונפורמיזם ואפילו הערות פוליטיות. זאת הייתה הדודה חנה, אבל זאת הייתה גם חנה מרון.”

“חנה מרון הייתה שחקנית נפלאה שגילמה עבורי את הרוח הישראלית. היא התגברה על פציעה קשה בפיגוע טרור והמשיכה להאמין ולפעול למען השלום. חנה מרון הייתה אישה דגולה על הבמה, על מרקע הטלוויזיה ובחיים עצמם.”

“אני הערצתי את חנה, בזכותה הפכתי לשחקנית. כשהייתי נערה ראיתי אותה על הבמה והחלטתי שאני רוצה להיות שם. שמרתי איתה על קשר במשך השנים, ובכל פעם שהרגשתי שהיא זקוקה לכתף, כמו בפעם ההיא אחרי הראיון הלא מחמיא עם בתה בטלוויזיה, התקשרתי אליה ואמרתי, 'בואי ניפגש לקפה'. ידעתי שהיא זקוקה לכתף. לא שהייתי חברה שלה, קטונתי מלהיות חברה. אבל הבנתי אותה”

“40 שנה שאני חיה מאז שנפצעתי. ואני יצאתי מזה חזקה יותר. מודעת יותר. ואני ערה ואני הולכת ואני מתנועעת ואני יכולה אפילו לרקוד אם אתה רוצה. אז כן. זה יהיה יום הולדת שני וזה דורש חגיגה.”

“כנראה, נמות מתישהו. אבל ברוך השם אני בת 90 (נוקשת בעץ), מרגישה בריאה וחזקה, אבל באיזשהו רגע זה ייגמר. אני מקווה שיזכרו אותי לטובה. בינתיים אני מצפה לתפקיד הבא.”

“אני חושבת שהייתי רוצה שיבינו שהיו לי תמיד כוונות טובות, ולא תמיד זה הצליח. שלא יחשבו אחרת. אני לא בן אדם שונא.”