“הקריאה לשהות בחוסר האונים ההכרחי, במציאות עצמה, להתבונן לה בעיניים, כפי שהיא, לא לברוח. הסלידה מגלוריפיקציה של הקיום, מניפוח, הניסיון לגעת ברגש כפי שהוא בא לידי ביטוי כאן ועכשיו וקטן ועלוב ועמוק, הקיום התמידי במצב של חיפוש, של בירור, של פירוק והרכבה, של חטא ותשובה, ההתעקשות על ההכרה של בן האנוש באנושיות שלו, היחסית, השבירה, והמשתנה תמיד. הידיעה שרק כך אפשר באמת לצמוח, לראות את היופי, לחיות.”