“וכראות הקיסר, כי אין לאל ידו לכבוש את כעס אנשי צבאו המתהוללים והאש מוסיפה לאכול סביב, בא עם שרי צבאותיו אל הבית... ...בראותו, כי לא נגעה עוד הלהבה עד ההיכל לפנים, רק אכלה את הלשכות הסובבות אותו לבד, עלתה בלבו מחשבה נכונה, כי עוד יוכל להציל את הבנין, ומיהר החוצה וניסה בעצמו לדבר על לב אנשי הצבא, כי יכבו את האש...”