יוסף בן מתתיהו

“כי מות נמות בטרם עבדים נהיה לשונאינו, ובני חורין נעזוב את ארצות החיים, אנו, ונשינו ובנינו.”

“כי אם בחרנו במוות מחיי עבדות.”

“מי האיש אשר לא ירבה להמר על חרבן הבית הזה, הוא הנפלא מכל הבנינים, אשר ראו עינינו ואשר שמעו מהם אזנינו...”

“ככה היה בית המקדש למאכלת אש על אף הקיסר ועל חמתו”

“וכראות הקיסר, כי אין לאל ידו לכבוש את כעס אנשי צבאו המתהוללים והאש מוסיפה לאכול סביב, בא עם שרי צבאותיו אל הבית... ...בראותו, כי לא נגעה עוד הלהבה עד ההיכל לפנים, רק אכלה את הלשכות הסובבות אותו לבד, עלתה בלבו מחשבה נכונה, כי עוד יוכל להציל את הבנין, ומיהר החוצה וניסה בעצמו לדבר על לב אנשי הצבא, כי יכבו את האש...”

“ואיש אחד רץ לבשר את הדבר [דבר שריפת המקדש] לטיטוס... והקיסר קפץ כמו שהוא מעל משכבו ומהר במרוצה אל ההיכל לעצור את האש...”

“ 'עדיף כשלון שבא לאחר שיקול דעת מניצחון שמעניק המזל הבוגד' - כי טובה הבאה מאליה מביאה לידי חוסר זהירות, ואילו התבוננות, אף על פי שפעמים אין המזל מאיר לה פנים מביאה לידי זהירות מועילה למנוע מקרים כאלו לעתיד לבוא. ועוד, 'טובה הבאה מאליה אין למקבלה חלק בה', ואילו באסונות הבאים בניגוד למחשבה השקולה, נחמה פורטא יש בהם: שהרי נמלכו ושקלו עניין זה יפה.”

“הם חושבים, כי טוב להם אם יקרה אותם פגע בעשותם דברם במועצות ודעת מאשר תבוא עליהם טובה במקרה, כי הטוב אשר הגיע לאדם פתאום משיא אותו לעשות דבריו בקלות ראש....”

“אם יתבונן איש ליתר טכסיסי צבאותיהם, יבין וידע, כי רק בתבונת כפיהם עשו להם הרומאים את הממשלה הגדולה הזאת ולא קבלו אותה במתנה ממזלם...”

“והמעשים מוכיחים עד כמה אנו שמים לב לספרינו כי בדורות הרבים שעברו עליהם לא ערב איש את לבו להוסיף על הספרים ולא לגרוע מהם, וגם לא לשנות בהם דבר.”

“בדבר אבותינו, שגם הם הקפידו כמו אלה - אם לא אומר עוד יותר מהם - לכתוב את המעשים לזכרון; וצוו על המלאכה את הכהנים הגדולים ואת הנביאים והכתבים נשמרו עד ימינו אלה בדיוק רב - ואם מותר לי להעז בדברי - עוד ישמרו לדורות.”

“אוי לאומללים האלה, אשר לקלה בכל הרעות נחשב בעיניהם שחוט בידיהם את נשיהם ואת בניהם!”

“אלבינוס, אשר קם לנציב אחרי פסטוס, לא הלך בדרכיו ולא נבצר ממנו כל דבר נבלה... ...אף כי היה אלבינוס איש חמס אשר כזה, בא אחריו גסיוס פלורוס והראה לדעת, למולו גם אלבינוס לצדיק גדול יחשב.”

“אתה חושב, אספסיאנוס, כי יוסף הנלכד בידך הוא שבוי מלחמה לבד, אולם באמת אני ציר שלוח לדבר אליך גדולות... אתה, אספסינוס, תהיה קיסר, הנה שליט יחיד אתה, ועמך טיטוס בנך...”

“אלפי עמים אחרים, שהכמיהה לחירות ממלאה את לבם, נכנעו. האם אתם בלבד תחשבו שאין זה לפי כבודכם לסור למשמעתם של מי שהעולם כולו כפוף להם? איזהו החַיִל, איזהו הנשק אשר בו אתם בוטחים... האם תדַמו בלִבכם כי אתם עומדים לצאת למלחמה במִצרִים או בערבים? האם אינכם רואים את גדולת האימפריה הרומית, האם אינכם יודעים את מידת חולשתכם... לא נותר לכם אלא לחפש מפלט בעזרתו של אלוהים — אך גם זו נוטה לצד הרומאים, שהרי בלי עזרת האל לא היו יכולים להקים אימפריה כה אדירה." ~ דברי אגריפס בספר "תולדות מלחמת היהודים ברומאים”

“ואם יבוא איש ללמד חובה עליי, כי הפרזתי בגנות העריצים ומעשי הרצח אשר עשו, או גדשתי את הסאה בקינותי על אסונות מולדתי, ישא־נא פנים למכאובי, אשר קלקלו את שורת ההיסטוריה... ואם יישקלו כל האסונות שהיו מימות עולם כנגד הפרענות אשר עברה על היהודים, תכריע את כולם.”