“הניסיון לבנות 'פירמידה' של היהדות הביא אותו לשרטוט פירמידות הפוכות שבהן נאבקים זה בזה שני קווי מחשבה: ב'הדרשה', למשל (מתוך 'ריחיים שבורים'), החילוניות הציונית האקטיבית מוצגת על־ידי יודקה כראשית ההיסטוריה של העם, שקודמת לה יהדות גלותית־פסיבית, ולעומת זאת ב'דרבקין' (מתוך 'אבנים רותחות') החיים החילוניים בארץ מוצגים על־ידי דרבקין כדקדנטיים לעומת הערך הצפון ביהדות הגלותית שומרת המצוות. הספקות המטלטלים את דמויותיו טילטלו גם את הזז עצמו (בעיקר עד שנות החמישים) ובאים לידי ביטוי בדרך כתיבתו.”