“יום אחד הצטרפתי לאחד מהטורים של הלוחמים. אז אחד הלוחמים שמזהה אותי אומר לי: 'וואללה המח"ט, הרבה זמן אני רוצה לשאול אותך, תגיד אנחנו כבר איזה שבועיים הולכים מבית לבית, מבית לבית, אני כבר לא יודע לאן אנחנו הולכים?' אני מסתכל עליו ככה, לא ידעתי מה לענות. חייכתי. אז הסמל שלו אומר לו: 'תגיד לי, מה איכפת לך? אתה רואה מי מלפניך? אתה רואה מי מאחוריך? המספר ברזל שלך אצלך? תמשיך ללכת, אנחנו מתקדמים'. בסוף ככה הדברים האלה נראים ו...”