“באחד מן המשלים הידועים שלו מתאר ספר הזוהר את לימוד התורה כסיפור אהבה בין התורה לבין דורשיה. במשל זה מדמה הזוהר את התורה לעלמה יפת תואר ויפת מראה הצפונה בתוך היכל ונסתרת מעין אדם. אלא שמתוך שהיא חפצה לגלות את עצמה בפני אוהבה הסובב סביב היכלה ומבקש את שאהבה נפשו, פותחת היא לו פתח כהרף עין ומיד שבה ונעלמת בתוך היכלה. לא אחת, כשהפכתי במשל זה, דומה היה בעיני שדמות העלמה שבהיכל איננה אלא דיוקנו העצמי של ספר הזוהר אשר אף הוא פותח כל העת צוהר בפני אוהביו ומזמין אותם לחשוף פנים נוספים בדמותו.”