“אבל עם כל הכבוד לשירה שטיינבוך ו'לעבור את הקיר', הרגע שבו הבנו שאנחנו מאוהבים היה ב"חזרות" הנהדרת, שיצרה עם ארז דריגס (עזבו, אין לנו כוח), ושיקפה את הקסם המלא של נועה קולר – הנירוטיות, חוש ההומור, המוכנות להתבזות ומשיכת החבל הבלתי נגמרת בין עיסוק עצמי למודעות עצמית”