נועה קולר

“בינתיים הצטרפו להן עוד שנים טובות: תפקיד ראשי מהפנט ב'להעיר את הדוב' של קרן מרגלית סימן את הפריצה הגדולה בטלוויזיה (קולר השתתפה גם בסדרות 'סרוגים', 'ג'וני ואבירי הגלילי' ו'הפרלמנט' בתפקידים קטנים יותר). השנה גם חדרה לזירה הבינלאומית: 'קופה ראשית' הייתה מועמדת לפרס אמי הבינלאומי, והיא השתתפה ב'נערים' של ערוץ HBO האמריקאית שזכתה בביקורות מהללות, בבימוים של יוסף סידר, תאופיק אבו ואיל וחגי לוי.”

“דמיינתי את נועה כשכתבתי את התסריט. חברה שלי אמרה שאני צריך לפנות ישירות אליה. פחדתי שהיא לא תסכים, אבל היא הסכימה. הייתה לי תחושת בטן מאוד חזקה שהתפקיד השני צריך להיות של אסי כהן. לא צריך להכביר מילים על הכישרון שלו, וכמה הוא נהדר, ולשמחתי גם הוא הסכים. זאת הייתה התעלות לעבוד איתם. הם נתנו את הלב ואת הנשמה בנדיבות, במקצוענות ובצניעות”

“הרבה אנשים אומרים לי 'וואו, אתה משחק עם נועה קולר, היא כוכבת ענקית, חזרות (סדרת טלוויזיה), קופה ראשית, שחקנית מאוד מפורסמת, אבל כשהתחלנו לצלם, חצי שנה אחרי שעליתי לישראל, לא היה לי מושג... פשוט באתי לסט, ונועה הייתה כל כך מצחיקה וחמה. מאוד נהניתי לעבוד איתה, היא פרטנרית נפלאה. זו הייתה העבודה הראשונה שלי בקולנוע”

“הסרט 'חליסה' של סופי ארטוס, הוא סרט יפה ורגיש שמספר סיפור עדין ומלא חמלה, על אמהות צעירות עם חיים כבדים, על הכובד של האמהות, ועל שאלת האפשרות לחלוק בכובד הזה. שרה (במשחק שובה לב של נועה קולר) היא אחות בטיפת חלב. במרפאה שהיא עובדת, בלב שכונת חליסה בחיפה, יש כל מה שצריך כדי ללוות נשים ילדים ואמהות”

“כל הדמויות אומרות את האמת כל הזמן. הן אומרות גם את האמת העמוקה של החיים, כמו - אני בדיכאון, אבל הן יותר אומרות את האמת המיידית. את מה שהן רוצות להגיד באותו רגע”

“אבל עם כל הכבוד לשירה שטיינבוך ו'לעבור את הקיר', הרגע שבו הבנו שאנחנו מאוהבים היה ב"חזרות" הנהדרת, שיצרה עם ארז דריגס (עזבו, אין לנו כוח), ושיקפה את הקסם המלא של נועה קולר – הנירוטיות, חוש ההומור, המוכנות להתבזות ומשיכת החבל הבלתי נגמרת בין עיסוק עצמי למודעות עצמית”

“כשהיא מבססת את הצטרפותה לנישת 'שחקנים שיוצרים את התוכן של עצמם'... קולר שותפה ליצירת סדרות שהן לא רק בידור אלא סוג של מרחב טיפולי. קולר לא מנסה לשחזר את ההצלחה של 'חזרות' אלא להגיע עמוק יותר, לגעת במקומות אחרים”

“ 'מקום שמח' מתחילה הכי יפה שלה ולאט-לאט מגבירה. אי אפשר לקחת מקולר את היכולת לכתוב מבוכה בצורה הכי מרשימה שיש - בין אם זירת ההתרחשות היא מרכז 'נא לגעת' או ניסיון לעשות 'מין' - ובמקרה הספציפי הזה, היותה של הסדרה לא מושלמת רק הופך אותה ליותר אנושית”

“ח"ח משולש לאנשי התאגיד: על ההחלטה לא להמשיך את "חזרות" בכוח, על ההבנה שקולר ראויה לעוד פרויקט דומה, ועל השיבוץ כמעט אחרי המלחמה לסדרה שכל פרק שלה הוא תרופה אמיתית לנשמה”

“קולר היא, ללא ספק, השחקנית של התקופה. היא פרצה דרך ההצלחה המטאורית של 'קופה ראשית' ועוד לפני כן ב'לעבור את הקיר' בקולנוע, לצד סדרות כמו 'להעיר את הדב' ו'שב"ס', אבל את תו התקן היא קיבלה עם 'חזרות', הסדרה קצרת הימים והפרקים שיצרה ושודרה במהלך הקורונה בכאן 11. 'חזרות' הייתה היצירה המשותפת שלה ושל ארז דריגס, והצליחה מאוד ביחס לפורמט ולזמן – היא היתה סוג של ממתק מנחם לתקופה ההיא”

“יניב זוהר כתב בקבוצה שלנו בווטסאפ שאנחנו מועמדים לאמי ואפילו לא ענינו. חשבנו שזאת בדיחה. ואז הוא כתב שוב. הבנו שאנחנו נוסעים לניו יורק. זאת הייתה הפתעה מהממת.”

“שירה חושבת שהיא טובה, היא משתדלת, חנונית, צופיפניקית כזאת. היא נורא רוצה להיות אחת מהחבר'ה ועל הדרך יוצאות לה כל מיני אמירות מטומטמות וגזעניות. דבל'ה נבון ואני התווכחנו פעם מי מהדמויות שלנו עלובה יותר. בסופו של דבר הגענו למסקנה שזאת שירה, כי היא עוד רוצה להתקבל, שיאהבו אותה. היא האחרונה בשרשרת המזון.”

“בגיל 25 לא הייתי מעניינת, בגיל 35 התחלתי להיות אטרקטיבית.”

“זה כואב לי, זאת האמת, זה כואב לי. אני חושבת שקורה משהו שהוא בעיניי החזון הכי אולטימטיבי של איך לחיות פה ערבוב של קולות, כמעט נטולי אינטרס, האינטרסים הם לא פוליטיים יש ייצוג של המון קולות ואת 'מכאן?' ותוכן שקשור בעולם החרדי ותוכן של חילונים גמורים ותוכן להט"בי ובעיניי ו'כאן 11' מאפשר את הריבוי קולות ומשקיע בזה ועושה את זה באמת, בדוקו, וזה יקר.”

“וואי זה מדכא אותי שלא הקשיבו להן, זה מרגיז אותי, זה מרתיח אותי.”

“הגיעו לצילומים ילדים שחזרו מהשבי וילדים שעברו טראומות אחרות. אני חושבת שייקח לכולנו שנים לעכל את הסיטואציה הזאת. כשרואים ילד שחזר מהשבי או ילד שאיבד את הוריו מחייכים כשראמזי מכניס ביצים למקלט כדי שלא יישברו, זה ניצחון. שמנו לנו מטרה, להוציא מהם חיוך. כמו ליצנים רפואיים. אני רק יכולה לקוות שקומדיה וחיוך מחזירים שפיות למי שעוד יכול לצפות.”

“לצלם קומדיה בזמן מלחמה זה אקט הישרדותי בעיניי. איך עושים את זה? זה כמו לשאול, איך שותים קפה בזמן מלחמה? איך הולכים לסרט? כולנו שואלים את עצמנו איך אנחנו חיים במצב הזה. זה אבסורד? זו טרגדיה? אני לא יודעת. אנחנו קומיקאים, והתפקיד שלנו כרגע הוא לשמח, לחזק ולהצחיק.”

“תראה אני לא כל כך הרבה בסופר כי בעלי יותר על זה. כל מה שקשור בקניות הוא נחשב כאילו יותר טוב בזה, בוחר יותר יפה... הגיע אליי המשימה הזאת אז זה מאוד מוזר לאנשים הם כזה לא מבינים מה. רוצים להגיד לי אומרים לי: 'בוסגה'. עובדים אומרים לי איפה לשים את הארגז? מדברים איתי.”

“אני מרגישה את עצמי קודם כול שחקנית, אז הדבר הזה הוא לשרת סיפור של מישהו אחר. זה דבר שאני אוהבת, רגילה, מגניב אותי והוא טבעי לי. לכתוב, זה כבר כאילו, זאת עבודה כזאת מורכבת עם הנפש וזה לאט וזה עולם אחר. זה להיות אחראית על הרבה יותר דברים.”

“כשמיכאל ועמליה הסתתרו בארון, בדיוק הייתי בטלפון עם קרן מור . הרגשנו שאנחנו מדברות על מדע בדיוני, סיפרתי לה מה קרה ולא הבנתי מה אני אומרת בכלל”