“אני כתבתי על עניין זה ממש בשבועות האחרונים, בטור שדיבר על זמן היחיד וזמן הרבים. על פי חשבון הרבים, חשבון האומה, אנשים נתנו את נפשם על ביטחון ישראל, בבקעה, בתעלה, בכל המלחמות ובכל התקריות, אבל את מותו של היחיד, של הבחור בן ה־20, בן ה־19, שנהרג ונעלם לעולם ועד, באיזה לילה בבקעה ב־1968, או בבית בכפר לבנוני ב־2006 – המוות הזה הוא תמיד בודד, תמיד אישי, וקשה מאוד לחבר אותו למסכת ביטחון ישראל.”