“הַאִם אֶשְׁכַּח אֶתְכֶן, שָׁנָה וָחֵצִי מֻפְלָאוֹת? לֹא מַרְאוֹת שָׁוְא שֶׁל יֹפִי מְעֻוָּת, לֹא בִּלּוּיֵי חֶבְרָה, לֹא טֶבַע, לֹא תְּשׁוּקוֹת – בְּנִשְׁמָתִי כֻּלָּהּ, כֻּלָּהּ, מָשַׁלְתְּ רַק אַתְּ.”