שלוש פגישות

“נִצַּחְתִּי אֶת הַמָּוֶת בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה, חֲלוֹם לִבִּי אֶת אֲזִקֵּי הָעֵת כּוֹפֵף, הוֹ יְדִידָה נִצְחִית, שְׁמֵך לֹא נִגְלָה.”

“בְּהֶבֶל הָעוֹלָם הַזֶּה אָנוּס, עָטוּף קְלִפָּה עָבָה שֶׁל גַֹשְׁמִיּוּת, כַּךְ נִפְקְחוּ עֵינַי אֶל אַרְגָּמָן כָּמוּס, נָגַעְתִּי כַּךְ בְּזִיו הָאֱלֹהוּת.”

“כָּל זֹאת רָאִיתִי, וְהַכֹּל הָיָה אֶחָד בִּלְבַד – הַכֹּל הָיָה רַק צֶלֶם יָפְיָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה... כָּל מַה שֶׁאֵין מִדָּה לוֹ בָּהּ נִמְדָּד מוּלִי, בְּתוֹךְ תּוֹכִי – רַק אַתְּ שָׁם.”

“זְמָן רַב שָׁכַבְתִּי כַּךְ, בְּנִים לֹא נִים אָיוֹם, וְהִנֵּה נְשִׁיבָה עָלַי: 'הֵרָדֵם יְדִיד נָעִים!' וְנִרְדַֹמְתִּי; וּכְשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי אֶל הַיּוֹם גַּם אָרֶץ גַּם שָׁמַיִם נָדְפוּ וְרָדִים. וּבְזֹהַר הַפַּרְפּוּרְיָה הַשְּׁמֵימִית עֵינַיִךְ, מְלֵאוֹת אֵשׁ תְּכֵלֶת, הִבִּיטוּ בִּי, כְּמוֹ זְרִיחַת בְּרֵאשִׁית.”

“בַּיּוֹם לוֹהֵט כָּאֵשׁ, בַּלַּיְלָה כְּפוֹר צִנָּה, הַכּוֹכָבִים קוֹרְצִים בְּאוֹר בָּהִיר אַכְזָר, וְהַנִּצְנוּץ וְגַם הַקּוֹר חוֹבְרִים נֶגֶד הַשֵּׁנָה.”

“קִבַּלְתִּי בְּקָהִיר קוֹרַת גַּג וְאַשְׁרָאי מֵאֵת מָלוֹן 'אַבַּאט'... בְתוֹךְ כַּךְ חִכִּיתִי לַפְּגִישָׁה הַיְּקָרָה. וְהִנֵּה, פַּעַם, בְּשָׁעָה שְׁקֵטָה שֶׁל לַיְלָה חָם, כְּמוֹ רוּחַ חַשְׁתִּי נְשִׁימָה קְרִירָה: 'בְּלֵב מִדְבָּר אֲנִי – לֵךְ אַחֲרַי לְשָׁם'.”

“פֶתַע הִתְמַלֵּא הַכֹּל זָהָב וּתְכֵלֶת וְהִיא נִצֶּבֶת לְפָנָי זוֹרַחַת – שֶׁלָּהּ, שֶׁלָּהּ הֵם הַפָּנִים הָאֵלֶּה... אָמַרְתִּי לָהּ: 'פָּנַיִךְ לִי נִגְלוּ לְפֶלֶא, אוּלָם בְּכָל כֻּלֵּךְ אֶרְצֶה לַחֲזוֹת. מַה שֶׁנָּתַּתְּ בְּלִי קַמְצָנוּת לַיֶּלֶד, הַתְסָרְבִי לַנַּעַר שֶׁכַּזֹּאת?' 'לֵךְ לְמִצְרַיִם!' בְּתוֹכִי פָּשַׁט קוֹל חָם.”

“וּפַעַם – זֶה קָרָה לִקְרַאת הַסְּתָו – אָמַרְתְּי לָהּ: 'הוֹ פֶּרַח אֱלֹהוּת! אַתְּ כָּאן, אֲנִי מַרְגִּישׁ – לָמָה עַכְשָׁו אַתְּ לֹא נִגְלֵית, מֵאָז שְׁנוֹת הַיַּלְדּוּת?' ”

“יְחִידִי אֲנִי עִם הַסְּפָרִים, וְהַאֲמִינוּ לִי אוֹ לֹא – הָאֵל יוֹדֵעַ שֶׁכָּכָה בָּחֲרוּ בִּי הַכּוֹחוֹת הַנִּסְתָּרִים לִקְרֹא כָּל מַה שֶׁרַק נִתָּן עָלֶיהָ.”

“הַאִם אֶשְׁכַּח אֶתְכֶן, שָׁנָה וָחֵצִי מֻפְלָאוֹת? לֹא מַרְאוֹת שָׁוְא שֶׁל יֹפִי מְעֻוָּת, לֹא בִּלּוּיֵי חֶבְרָה, לֹא טֶבַע, לֹא תְּשׁוּקוֹת – בְּנִשְׁמָתִי כֻּלָּהּ, כֻּלָּהּ, מָשַׁלְתְּ רַק אַתְּ.”

“שָׁנִים עָבְרוּ. M. A. וְגַם מַרְצֶה הָיִיתִי כְּבָר כְּשֶׁגָּמָאתִי מֶרְחַקִּים לָרִאשׁוֹנָה... לֹא לְפָּרִיז, מֶרְכַּז תֵּבֵל, לֹא לְקַצְוֵי סְפָרָד, לֹא בְּרַק הַצִּבְעוֹנִין שֶׁל הַמִּזְרָח אוֹתִי מָשַׁךְ, הַמּוּזֵיאוֹן הַבְּרִיטִי הוּא לִי הָיָה חֲלוֹם אֶחָד,וּבַמָּקוֹם הָהוּא בָּא חֲלוֹמִיוְלֹא הֻפְרַךְ.”

“אוֹפֶפֶת אוֹר תָּכֹל, זָהֹב וּמְנַגֵּן, וּפֶרַח בְּיָדֵךְ מֵאֲרָצוֹת שֶׁל מַעְלָה, עָמַדְתְּ עִם חִיּוּךְ כָּל־כַּךְ קוֹרֵן הֵנַדְתְּ רֹאש וְנֶעֱלַמְתְּ בָאֲפֵלָה. אָז אַהֲבָה שֶׁל יֶלֶד נַעַשְׂתָה לִי מוּזָרָה, נַפְשִׁי הָפְכָה עִוֶּרֶת לָעוֹלָם הַזֶּה, לְכָל הַיֵּשׁ.”

“לָרִאשׁוֹנָה – כָּל־כַּךְ מִזְּמָן הָיְתָה אוֹתָהּ פְּגִישָׁה! חָלְפוּ שְׁלוֹשִׁים וָשֵׁש שָׁנִים תְּמִימוֹת, מֵאָז שֶׁנִּשְׁמָתִי, נִשְׁמַת יַלְדּוּת, לְפֶתַע מִשְּׁשָה כְּמִיהָה לְאַהֲבָה וּבֶהָלָה סְתוּמָה שֶׁל חֲלוֹמוֹת. הָיִיתִי אָז בֶּן תֵּשַׁע, בַּת תֵּשַׁע הָיְתָה הִיא.”

“נִגְלֵית לְמַבָּטִי הַחַי לֹא פַּעַם, כִּי שָׁלֹש... תְּשׁוּבָה הָיִית לְבַקָּשׁוֹת הַלֵּב וּלְקוֹלוֹ.”

“נִצַּחְתִּי אֶת הַמָּוֶת כְּבָר בַּהַתְחָלָה, בָּאַהֲבָה שָׁבַרְתִּי אֶת כַּבְלֵי הָעֵת, הוֹ יְדִידָה נִצְחִית, שְׁמֵךְ לֹא נִגְלָה.”