“כל הדרך לבית חולים היה ברור לי שזה כלום. הגענו לבית חולים והיה ברור שזה לא כלום. אך את הרגע הזה אני זוכרת בעיקר כי הוא היה המת הראשון שראיתי בחיי. הוא היה נראה אותו דבר, והיה לו אפילו את הצבע שלו. הוא אפילו קצת היה מחוייך. אבל הוא היה קר, קפוא. נתתי לו נשיקה והוא היה קפוא.”