נועה רוטמן

“תודה שגם אתם חושבים שאסור להוריד ראש מול בריונים, שגם לכם נמאס מהשיטה, מאזלת היד של החוק והסדר להתמודד עם פער ערכי תהומי, עם פיות מטונפים ומסיתים, עם הנבלים שברשות החוק רומסים כל מה שיקר לנו בסמלי העבר ובהווה. הלוואי שיחד – נחזיר לעצמנו את הכוח וננצח בקרב החשוב הזה על שפיותה ודמותה של המדינה האהובה שלנו, על פיסת האדמה המיוזעת, המשוגעת, הקשה והטובה שלנו – שידעה ימים יפים הרבה יותר של סולידריות, כבוד, דרך ארץ ותקווה. אה, ומנהיגות, הדבר הזה שחסר לי באופן אישי, היום יותר מתמיד.”

“אני אומרת, תסתכל מי עמד על המרפסת בכיכר ציון, למעט ביבי שהוא היום ראש ממשלה, ותגיד לי איפה הם היום. המיסטיקה והשחור עובדים בשני הצדדים.”

“כל הדרך לבית חולים היה ברור לי שזה כלום. הגענו לבית חולים והיה ברור שזה לא כלום. אך את הרגע הזה אני זוכרת בעיקר כי הוא היה המת הראשון שראיתי בחיי. הוא היה נראה אותו דבר, והיה לו אפילו את הצבע שלו. הוא אפילו קצת היה מחוייך. אבל הוא היה קר, קפוא. נתתי לו נשיקה והוא היה קפוא.”