“הקול הראשון זה המציאות היומיומית, והקול השני [כתיבה] מאפשר לחשוב על המציאות. זה לא תחביב לשעות הפנאי אלא עוד שפה. יש מקום שממנו באות המילים, וזאת נקודת מוצא שונה מזו שאני יוצא אליה למציאות; שני פסים שבהם אני הולך וחי, ושניהם יוצרים תהודה כפולה.”