מיכאל שיינפלד

“לשיינפלד יש כישרון לליריקה, לשיחתו האינטימית של אדם עם עצמו, ולרגעים, כשגיבורו, שנפשו סוערת והוא נתון לשינויי מצבי רוח, פורש בפנינו את לבטיו, ייסוריו והרהוריו, בייחוד על רקע לירי הולם (לילה ובדידות), הווידוי האותנטי והלא־מתחכם, מצליח להרעיד את נפש הקורא.”

“הקול הראשון זה המציאות היומיומית, והקול השני [כתיבה] מאפשר לחשוב על המציאות. זה לא תחביב לשעות הפנאי אלא עוד שפה. יש מקום שממנו באות המילים, וזאת נקודת מוצא שונה מזו שאני יוצא אליה למציאות; שני פסים שבהם אני הולך וחי, ושניהם יוצרים תהודה כפולה.”

“כשאני מתחיל לעבוד על ספר חדש יש לי בראש מנגינה, מין עולם תחושתי ואווירה מסוימת, מעין תדר נפשי. ואז מגיעה המוזה.”

“הבדידות מורכבת ולא צריך להתנגד לה.”

“אפשרות לחיות עם כל רכיבי החיים.”

“אני נרדם לקולות רחוב שלא הכרתי בשעות האלו.”

“ילד רגיש שמסתיר את עצמו מעצמו.”

“המחשבות מתארגנות ללון בי.”