“חייל אחר ששירת בפיקודו מתאר את מערכת המיתוסים שממנה ניזון אביטל. 'שי הרגיש שהוא שייך לאיזו אליטה. למדת בכדורי, זה סממן, זה מבדיל אותך מהעם. השירות ביחידה, על אחת כמה וכמה. הוא חי את שירי הגבעטרון ואת העמק. מבחינת שי, מהעיניים של מאיר הר-ציון, למשל, השמש זורחת. הר-ציון היה דמות מיתית שייצגה לשי אדם שחידש נורמות בתחום של מאמצים ממושכים פני רצף של זמן. בודד, אבל חלק מצוות. הוא הביא אותו כדי שיספר לנו סיפורים שהיינו שותים בצמא'.”