“בצרפת לא מקובל לערבב בין רגשות והומור, רגישות ופנטזיה, הספרות כאן כבדה ולפעמים משעממת, עם משפטים גדולים, פרוסטיאנים ובלתי נגמרים. אני צריכה רגשות אלימים, תשוקה, אנרגיות. אנחנו בני אדם, ולכולנו יש שכבות. נכון שאנחנו מלאי רגשות, אבל אנחנו יכולים גם להיות החלטיים ואסרטיביים. הנשים של היום צריכות את זה – הן צריכות לקרוא על האישה האמיתית שחיה עכשיו בפריז.”