“בימים העלובים והריקניים האלה, נדמה שכבר אין אף אחד שיכול לעצבן אותנו או לזכך אותנו. אלה ימים שמתאפיינים בזה שכולם חוזרים על עצמם, כל אחד במחנה הפוליטי או התרבותי שלו, בקליקות דביקות, שבהן האינדיבידואל נבלע בקבוצת התמיכה שלו, ולאף אחד אין רעיון אחר וחדש (לכן בהחלט מגיע לנו ראש ממשלה כמו נתניהו, שהוא אבי הז'אנר של חוסר הרעיונות העממי, שמלכד אותנו בדבק השכול והאין־עם־מי־לדבר)”