“לישראלים יש נטייה לבלבל בין תכנון ארוך טווח לבין ביורוקרטיה וסרבול, והם לא חושבים שתכנון כזה באמת אפשרי. הרי את הישראלי הממוצע חינכו לשים מבטחו בכך שאיכשהו תמיד בסוף יהיה בסדר. ואכן, כשזאת התרבות, מונחים כמו הליכי תכנון, תוכניות חומש ומטרות ארוכות טווח הם מבהילים ומעוררי הסתייגות. תוסיפו לזה את העובדה שהמערכות הביורוקרטיות מסורבלות, עמוסות בתתי־סעיפים שחלקם לא שונו עשרות שנים ועיכובים מיותרים, והנה עוד סיבה לחפש דרכים עוקפות תכנון.”