“וספרו ממידותיהן... המאירה פניה לבעלה בעת שיכעיסנה, המכבדתו ביראה בעת חסרונו כאשר בעת עושרו, ובימי הזקונים כבימי הנעורים, הכבדים רגליה לצאת מביתה... האומרת ברעבונה שבעתי, השמחה באורחים כשיכניסם האיש בביתו, ועובדת אותם כאחת השפחות. וחכם אחר אמר בספור מדותיה, כששאלוהו איזו מן הנשים תאהב יותר, אמר: התמימה בלי מום, הקלה לקום בעת אקראנה, השמחה בשחקי, המיחלת בעת דחקי, הנאווה המצטווה, הלובשת בגדי ענווה.”