מנחם המאירי

“כל דבר מן המדרשות אינם הכרח לדין כאלו בא בתלמוד, אלא יוכל לקבלו מי ירצה ומי שאינו רוצה אין בו הכרח.”

“לעולם יזהר אדם בנשואיו לבדוק אחר האישה במדותיה אם היא קפדנית או רגזנית, אם נוחה ושלמנית (=רודפת שלום), שאין לך דבר מר בעולם יותר מאישה רעה.”

“אף־על־פי שהרבה דברים אדם צריך לבדוק בנשואי האישה מצד יחסה וקרוביה, מכל מקום במדותיה ראוי לבדוק ביותר, שרעת אישה מכאבת לב בן זוגה להיות כל ימיו מכאובים, עד שיתייאש לבו מכל טובה.”

“ואמר 'מוסר אב' מפני שהוא מיסרו בפרט על כל דבר שיביאהו לידי שלמות. והאם להיות שכלה בלתי משפיע כשכל האיש אמר 'תורת אמך', כלומר מה שתישירך בהנהגה. ואמר במוסר האב לשון חיוב, ועל תורת האם לשון שלילה, להורות על מעלת מוסר האב שהיא יתירה על תורת האם.”

“וספרו ממידותיהן... המאירה פניה לבעלה בעת שיכעיסנה, המכבדתו ביראה בעת חסרונו כאשר בעת עושרו, ובימי הזקונים כבימי הנעורים, הכבדים רגליה לצאת מביתה... האומרת ברעבונה שבעתי, השמחה באורחים כשיכניסם האיש בביתו, ועובדת אותם כאחת השפחות. וחכם אחר אמר בספור מדותיה, כששאלוהו איזו מן הנשים תאהב יותר, אמר: התמימה בלי מום, הקלה לקום בעת אקראנה, השמחה בשחקי, המיחלת בעת דחקי, הנאווה המצטווה, הלובשת בגדי ענווה.”

“ומאז רוח ה' דבר בנו בהגיע ספרי הרב מורה צדק (=רמב"ם) בארץ, נמצאו בגלילותינו חכמים וגדולים ומפורסמים בתורה ובכל מיני מעלה, בקיאים בכל סדרי התלמוד והמשנה עם היות ידיהם עושות תושיה בחוכמה וספריה, ומצאו חקר תבונתה וסתריה... וכמה מחכמי הארץ כיוצא בהם יודעי חוכמת התלמוד על השלמות, תמידין כסדרן ומוספין וחדושין ותוספות כהלכתן, ועם זה היו בקיאים בחוכמות אם בכולם אם ברובם אם במקצתן.”

“עיקר הדברים נראה לי שדברים אלו כולם לא נאמרו אלא על עובדי האלילים וצורותיהם וצלמיהם אבל בזמנים הללו מותר לגמרי ומה שאמרו בגמ' נצרי לעולם אסור אני מפרשו מלשון נוצרים באים מארץ מרחק האמור בירמיה שקרא אותם העם נוצרים על שם נבוכדנצר וידוע שצלם השמש היה בבבל ושכל עם נבוכדנצר היו עובדים לו וכבר ידעת שהחמה משמשת ביום ראשון כעניין ראשי ימים ומתוך כך היו קורין לאותו יום נצרי עך שם שהיה קבוע לנבוכדנצר על צד ממשלת חמה שבו והדברים נראין וברורים.”

“ולענין פסק, דבר זה לא נאמר אלא בארץ, ובזמנים שהזכרנו. הכונה לגויים שבאותו זמן ודומיהם עובדי אלילים שנשארו בקצוות.”