“קמתי ונעמדתי לצדו של החד־קרן, עדיין מדברת אליו, מרגיעה. הוא צהל שוב, וקולו היה עכשיו רגוע יותר. נגעתי באפו, בפיו. ליטפתי בעדינות. לא העזתי לגעת בקרנו. ידעתי שרק לאדון שלו מותר לגעת בקרן.”