עמי גדליה

“קמתי ונעמדתי לצדו של החד־קרן, עדיין מדברת אליו, מרגיעה. הוא צהל שוב, וקולו היה עכשיו רגוע יותר. נגעתי באפו, בפיו. ליטפתי בעדינות. לא העזתי לגעת בקרנו. ידעתי שרק לאדון שלו מותר לגעת בקרן.”

“אַבָּא אוֹמֵר שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים בַּמָּקוֹם הֲכִי יָפֶה בָּעוֹלָם. אֲחוֹתִי אוֹמֶרֶת שֶׁאֲנַחְנוּ גָּרִים בַּמָּקוֹם הֲכִי מְשַׁעֲמֵם בָּעוֹלָם. אָחִי הַגָּדוֹל רַק רוֹטֵן - פְּפְפְפְפְ. אֲחוֹתִי הַתִּינֹקֶת בְּעִקָּר שׁוֹתֶקֶת. וְרַק אִמָּא אוֹמֶרֶת שֶׁמָּקוֹם הוּא מַה שֶּׁעוֹשִׂים מִמֶּנּוּ.”

“אני לא משלה את עצמי שספר יכול לשנות התנהגות של מישהו, אבל ללא ספק הוא יכול להאיר בפניהם את התחושות של ה'אחר' שמולם. אני שומעת את זה מהתגובות של בני הנוער, בשיחות איתם, וקוראת במיילים שצעירים כותבים לי.”

“אולי זה מודל הנשיות העכשווית, כפי שאני רואה אותה. היא מתלבשת לפעמים כבן, נלחמת בחרבות כמו נער, רוכבת על גריפון אימתני ומכניעה חד קרן פראי. היא יוצאת לעזור לעניים שבתיהם נהרסו בסערה, ולא חוששת להתעמת עם הגברים שמנסים להצר את צעדיה. מצד שני, היא נענית בהנאה רבה לחיזורים של בן האצילים, נהנית מהתשורות שהוא מביא לה, מהשירים שהוא שר לה, ומשתתפת בנשפים.”

“העובדה שאני ספרנית שעובדת עם ילדים ונוער, וקוראת את הספרים שמעניינים אותם, ללא ספק משפיעה גם על צורת הכתיבה שלי. לא על נושאי הכתיבה, אלא על דרך הכתיבה. אני מניחה שגם אם לא הייתי עובדת בספרייה הייתי כותבת, אבל בדרך שקרובה יותר לספרים שאני קראתי. הקצב של ספרי הילדים כיום שונה מזה של ספרי ילדותי.”

“ספרים לא אמורים לשנות או להשפיע, למרות שחלקם עשו זאת, אלא להאיר ולאתגר ולחדד את החושים המוסריים.”