“אני זוכר את תחושת החריגות הזו בעיקר מבית הספר. הרגשתי שונה, חריג. אבא שלי קלט שמשהו לא מסתדר לי שם והעביר אותי לבית ספר לטבע, כי אהבתי מאוד חיות. העברתי את רוב השנים שם בגן הזואולוגי, שהיה סוג של מפלט בשבילי. התחברתי לשקנאי ופיתחתי איתו קשר מאוד מיוחד. הוא היה נושך את כל מי שהתקרב אליי, יושב לי על הגב, רץ אליי ממרחק של מאתיים מטר. השתתפתי גם בסרט דוקו צרפתי שתיעד קשרים בין בעלי חיים וילדים. כמו שהיה חואן וצ'ינצ'ילה, היה מקס ושקנאי.”