“אהוב אהב הגזלן את חייו שאין בהם לא עול שמים ולא עול בני־אדם. ורק לפעמים הכיר את מצבו ונעצב מאד אל לבו. אז ניחם על מעשיו הרעים ונפשו כלתה אל בני אדם אשר בערים הגדולות ובכפרים השקטים.”