“הרצון להיות בזכות עצמי תמיד היה חזק. בכל מקום שאליו הגעתי, כמו להקות צבאיות, בית הספר של יורם לוינשטיין ואודישנים, לא רציתי שיידעו שאני בת של (שייקה אופיר). לא הסכמתי לפרוטקציות. אני אדם שזקוק מאוד לחופש, ומאוד נלחמתי לקבל אותו. לא חופש בקריביים אלא חופש פנימי אמיתי. וכשאת בת של זה בטח לא קרוב לחופש, כי את כבולה. היה לי סוג של מרד נגד המעמד שנכפה עליי. זה מחבר אותי לסלידה שלי ממעמדות ומהפרדות. תמיד הייתי תחת עין בוחנת, אם רציתי או לא.”