“אהבת הרע, דווקא באשר היא חדשה תמיד ורגעית תמיד ודווקא באשר אין לפניה תכלית, היא הטרמה של אהבת העולם כולו. בנגוד לאהבת האל אל האדם היא אינה בת ההווה הרגעי והפורץ אלא מסמנת את המעבר מן ההווה אל העתיד, את צמיחתה הנמשכת של עדת הגואלים-הגאולים. זהו הבסיס שרוזנצווייג מציע לפעילותו של האדם בעולם ולתרומתו לסובב אותו, לקהילתו ולאנושות כולה. בכך נקנה לדמות האדם מימד ברור של אחריות.”