“לא פעם מציגים את ליבסקינד כנציג הבולט ביותר של זרם הדה־קונסטרוקטיביסטי באדריכלות. הבניינים שלו מנסים לנפץ, באופן מילולי, את הגבולות הברורים של צורה ומרחב וליצור כאוס חללי שמעניק חוויה שונה בכל אחד מחלקי הבניין. אצל ליבסקינד מקבל הדה־קונסטרוקטיביזם תפנית סימבולית.”