“אנחנו ארבעה שיושבים שם במאורה הקטנה של צ'רלי גוד-טיים ברנסטין ברחוב ארבעים ושמונה ביום שלישי אחד לקראת ארבע בבוקר, מזמרים לנו קצת ברביעייה, לא בקול רם מדי, כדי לא להפריע לשוטר המקוף שבחוץ, יופי של בחור בשם קאריגן, שאוהב לתפוס קצת נמנום בשעה הזאת.”