“נהגה לשלוח אותו להביא חפץ כלשהו מתאהּ, בעוד היא ממתינה בעמידה זקופה על החוף ליד הסירה. הוא ציית בשמחה נסתרת, עולץ על הארכת חזיון הפלגתם ולוּ בדקות ספורות. לבסוף עלו לסירה, ואגוסטינו תפס במשוטים והֵשיט את הסירה למרחקים. אך במשך זמן רב נותרו בנפשו ההתרגשות וההתלהבות שגרמה לו גאוות־הבן.”