Søren Kierkegaard

“אהבה היא הדבר היחיד שאני מומחה בו. רק תנו לי אובייקט לאהבתי. אך הנה אני עומד כאן כמו קַשָּת, שקשתו מתוחה עד לקצה קצה, ומתבקש לקלוע במטרה הנמצאת חמישה צעדים לפניו.”

“משקפיים מסתירים דברים רבים; אפילו דמעות בעיניים.”

“לשתוק ולהרהר פירושו לדעת לדבר.”

“מאז ימי נעוריי חץ היגון נתקע בלבי. כל עוד הוא נשאר שם אני לגלגן.”

“מי לא הרגיש, מניסיונו, שכמעט אין מישהו המשתוקק למשהו ומסוגל לדבר בתנופה כזאת כדי לנצח בוויכוח, כפי שהמודאג מסוגל להקסים בדבריו כדי לשכנע שוב ושוב את עצמו ואת מנחמו שאין נחמה! אך במצב כזה, כאשר המודאג הפך לחזק מבין השניים, לעתים אולי רק בשל עיקשותו, האם לא ייתכן שלפעמים הוא חזק יותר בשל עוצמת מכאובו.”

“בוודאי מועיל גם להישמע לייעוץ ולתורה של מי שמינית לשמש מורה לבני האדם, יועץ למודאגים. עשה, לפיכך, כי המודאג אמנם ילמד מן המורים שהוסמכו בקדושה: שושני השדה ועוף השמים!”

“הבסיס לכל דאגה ארצית נעוץ בסירובו של האדם לשמוח בחלקו כאדם, בכמיהתו המודאגת לזכות לייחודיות בדרך ההשוואה.”

“דו־משמעות מושכת וממריצה הרבה יותר, ויש לה הרבה יותר מילים משיש לשמחה על הטוב ולתיעוב של הרע.”

“מדוע יש לבוז לדור שמבטא את עצמו ברפלקסיה? מאחר שהוא דור ללא תשוקה, הוא חסר את הרגש שקיים בארוטי, את ההתלהבות וההתעמקות הפנימית שבפוליטיקה ובדת.”

“לו היו לנו נתונים סטטיסטיים על צריכת הזהירות בכל דור ודור, כפי שיש לנו סטטיסטיקות על צריכת משקאות חריפים, היינו משתאים למראה הכמות העצומה של הזהירות שבה משתמשים היום.”

“העת הזאת היא ביסודה תקופה נבונה, רפלקטיבית, חסרת תשוקה, המתעוררת רק בהתלהבות מלאכותית קצרת מועד ומתרווחת לה בזהירות בתוך עצלות.”

“דור שלם שמשימתו הדיפלומטית היא שהייה בחוסר החלטה וסיכול מתמשך של כל פעולה.”

“מתוך ויתור אינסופי מיצה האיש את כוס העצב התהומי אשר לחיים... ועם כל זה הוא חש ביטחון בהתענגו על הסופי, כאילו החיים בעולם הסופי היו הדבר הבטוח מכל.”

“הוא חי כאילו שום אחריות אינה מוטלת על שכמו, דומה כי אחת היא לו מה ילד יום, ועם כל זה הוא רוכש לו את הזמן ובמחיר יקר ביותר, שכן אין הוא מבצע שום דבר, ולו גם הפעוט ביותר, אלא בכוח האבסורד.”

“אני רואה היטב כמה חוזק, כוח פנימי ותודעה של חופש נחוצים כדי לעשות את התנועה של הוויתור האינסופי. ברור לי כמו־כן שהדבר ניתן להיעשות. ואולם למעלה מזה אינני יכול לתפוס, ואני עומד כולי השתאות לנוכח היכולת לוותר על הכל באופן מוחלט ובעת ובעונה אחת להשיג את הכל בשלמות וללא פחת.”

“כאשר התבגרתי ופקחתי את עיניי לראות את המציאות, התחלתי לצחוק ולא הפסקתי מאז. ראיתי כי משמעות החיים היא פרנסה, שמטרת החיים היא להיות יועץ, שההנאה העשירה של האהבה היא למצוא בת זוג אמידה, שברכת החברות היא עזרה הדדית בענייני כספים, שחוכמה הינה מה שהרוב חושב לחוכמה, שהתלהבות הנה לשאת נאום, שאומץ משמעו להסתכן בקנס של עשרים כתרים, שלבביות הינה לומר 'לבריאות' אחרי הארוחה, שיראת שמים הנה לבוא לכנסייה אחת לשנה. את כל אלו ראיתי וצחקתי.”

“אין הספק הזה זר ללבך, וכמו צורה חולפת הוא עלה מדי פעם בדעתך. ספק כזה בא והולך ואין יודעים מניין הוא בא ולהיכן הוא הולך.”

“האם לא עלה בדעתך לפעמים, קורא יקר, לפקפק בקביעה הפילוסופית המוכרת שהחיצוני הוא הפנימי ושהפנימי הוא החיצוני?”

“האדם השתעמם לבדו. אדם וחוה השתעממו ביחד. אחר השתעממו אדם וחווה קין והבל שעמום משפחתי. לאחר מכן גדלה אוכלוסיית העולם והאומות השתעממו בהמוניהן.”

“אני בוחר בדבר אחד – יהיה הצחוק לצדי תמיד.”