A biography for Reuven Rivlinhasn’t been written yet.
“Jerusalem is the united capital of Israel. Since 1967, anyone can practice his religion according to his own conscience and complete free will.”
“Terror is terror is terror, and it doesn't matter what nationality that terror belongs to.”
“We are not fighting against the Palestinian people, and we are not at war with Islam. We are fighting against terrorism.”
“Conflicts, even just ones, which in the end can come at the expense of the State of Israel, are things that we must be very cautious about and hold back on personally.”
“The Palestinians must understand that this is our home, to which we have returned, and we also have to understand that this is the homeland of all those born to it.”
“There is one thing on which Arik will make no concessions: terrorism.”
“The president is the face of the State of Israel around the world: not a representative of a specific ideology but of the collective creativity and history of the Jewish people.”
“Direct talks is the only possible way to build trust and to resolve the conditions for a peace perspective between Palestinians and Israelis.”
“To come and say about me that I'm destroying Israel, that I hate Israel, that's a bit insulting.”
“My door will be open to everyone.”
“ריבלין הוא כבר מזמן לא משלנו. אני לא מופתע ואין לי ציפיות ממנו. התגובה שלו נגדנו היא תמיד כי נתניהו לא הצביע בשבילו ולא תמך בו לנשיאות. אנחנו נבחרנו על ידי הציבור הוא נבחר על ידי חברי הכנסת לא על ידי הציבור ואנחנו מייצגים את הציבור שלנו ואת הציבור של עם ישראל.”
“כבודו הולך בדרך לא הוגנת כלפי עמו, ומתרחק בכל יום שעובר יותר ויותר, עד כדי ויתור כמעט מוחלט על הערכים היהודיים בעם היהודי ועל זהותו האישית כיהודי. ובעיקר, הכי חשוב - על הפניית עורף אל בני עמו, תוך התנשאות והחלפת העור.”
“בשנים שכיהן כיו"ר הכנסת הוכיח כי הוא דמוקרט אמיתי וידע לנווט בהצלחה בין הגלים הפרלמנטרים. הוא היטה אוזן למיעוט והעניק לו אפילו העדפה מתקנת, כפי שלפעמים נדרש. באופן מידי הופיע הביטוי השחוק על הנעליים הגדולות (של פרס) וכל השטויות הללו. רובי לא הולך יחף, יש לו נעליים משלו ואני מאמין שהוא יטיב להלך בהן בארץ ומחוצה לה.”
“הוא בא מבית טוב, הוא מזמן לא ביקר בבית.”
“אנחנו, המתנגדים, היינו לוחשים את הפסוקים האחרונים של ברכת המזון 'נער הייתי וגם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם'. שאלתי את אבי למה אחינו הספרדים והחסידים שרים זאת בקול גדול ואילו אנחנו לוחשים. היה אומר לי אבי 'כי אנחנו, כאן בירושלים, ראינו'.”
“באתי לאוהל יזכור, לא רק כדי לשמוע תיאורים היסטוריים או את עובדת קיומה של השואה. באתי כיהודי, שמבקש לשמוע בקשת סליחה ומחילה מאלה שגרמו לאסוננו, וביניהם הגרמנים והכנסייה.”
“הייתי כל כך מופתע, מדובר בעבודת אלילים, לא ביהדות. עד עכשיו חשבתי שהרפורמים הם זרם ביהדות, אבל אחרי ביקור בשניים מבתי הכנסת שלהם אני משוכנע שמדובר בדת חדשה לגמרי, בלי כל קשר ליהדות.”
“לא חשוב עם מי מדברים, אלא על מה מדברים.”
“אין רגע ישראלי יותר מן הרגע הזה, הרגע שבין 'יזכור', לַהֲנָפַת הדגל.”
“אני טמבל אבל לא חמור.”