Raymond Chandler

“Tall, aren't you?" she said. "I didn't mean to be."Her eyes rounded. She was puzzled. She was thinking. I could see, even on that short acquaintance, that thinking was always going to be a bother to her.”

“I have a sense of exile from thought, a nostalgia of the quiet room and balanced mind. I am a writer, and there comes a time when that which I write has to belong to me, has to be written alone and in silence, with no one looking over my shoulder, no one telling me a better way to write it. It doesn't have to be great writing, it doesn't even have to be terribly good. It just has to be mine.”

“One day, everything will be like before again. And it is not like it.”

“It was a smooth silvery voice that matched her hair. It had a tiny tinkle in it, like bells in a doll's house. I thought that was silly as soon as I thought of it.”

“She jerked away from me like a startled fawn might, if I had a startled fawn and it jerked away from me.”

“I didn't mind what she called me, what anybody called me. But this was the room I had to live in. It was all I had in the way of a home. In it was everything that was mine, that had any association for me, any past, anything that took the place of a family. Not much: a few books, pictures, radio, chessmen, old letters, stuff like that. Nothing. Such as they were, they had all my memories.”

“I believe...that to be very poor and very beautiful is most probably a moral failure more than an artistic success. Shakespeare would have done well in any generation because he would have refused to die in a corner; he would have taken the false gods and made them over; he would have taken the current formulae and forced them into something lesser men thought them incapable of. Alive today he would undoubtedly have written and directed motion pictures, plays, and God knows what. Instead of saying, "This medium is not good," he would have used it and made it good. If some people called some his work cheap (which some of it was), he wouldn't have cared a rap, because he would know that without some vulgarity there is no complete man. He would have hated refinement, as such, because it is always a withdrawal, and he was too tough to shrink from anything.”

“The most durable thing in writing is style, and style is the single most valuable investment a writer can make with his time.”

“Without magic, there is no art. Without art, there is no idealism. Without idealism, there is no integrity. Without integrity, there is nothing but production.”

“A really good detective never gets married.”

“ישנה אנקדוטה מפורסמת על כך שהאוורד הוקס, הבמאי ההוליוודי הגדול, פנה אל צ'נדלר כשעיבד את השינה הגדולה (בכיכובו של האמפרי בוגארט, כמובן) ושאל אותו 'מי בעצם רצח את הנהג?', צ'נדלר ענה לו שאינו יודע, אבל הבטיח לבדוק את זה. הוא הלך, קרא בספר שהוא עצמו כתב וחזר אל הוקס ואמר: 'אני לא יודע מי רצח את הנהג. מה זה משנה בכלל?'”

“את צ'נדלר, כמו שכתב וו.ה. אודן, צריך לקרוא לא כספרות מתח, אלא כיצירת אמנות גדולה. 'השינה הגדולה' הוא הספר שהביא לעולם את פיליפ מארלו, הבלש הפרטי הקשוח, המריר והציני, שלפי החליפה הכחולה שלו נתפרו כבר אלפי ספרי בלש בעולם (כולל שלושה שלי), אבל איש מאיתנו לא היה טוב כמוהו. את מה שהמינגווי חולל לשפה האנגלית בחוף המזרחי, צ'נדלר עשה לה בחוף המערבי. הספרות האמריקאית – ובואו נודה, במאה ה־20 היא זו שקבעה את הטון – הייתה נראית אחרת לגמרי בלעדיו, וגם הקולנוע.”

“לאחר שנדרשת להוביל מחלקה אל עבר אש-מקלעים ישירה, דבר אינו שוב כשהיה.”

“חייתי את חיי על סף הכלום.”

“חייהם של סופרים מלאי לחץ. הם מקריבים מידה רבה של אנושיות להשגת מידה מעטה של אמנות.”

“אילו היו הספרים שלי טובים פחות לא היו מזמינים אותי להוליווד. אילו היו טובים יותר – לא הייתי בא.”

“באותו לילה נשבה רוח מדברית. אחד מאותם שרבים שמגיעים דרך מעברי ההרים, מסלסלים לך את השיער, גורמים לעצבים שלך להימתח ולעור שלך לעקצץ. בלילות כאלה כל מסיבת שתייה נגמרת בקטטה. נשים קטנות וכנועות מעבירות אצבע על חוד סכין המטבח ובוחנות את צווארי בעליהן. הכול יכול לקרות.”

“קמתי לבעוט את האקדח של קנלס אל מתחת לשולחן- בלי שום הגיון. בזמן שעשיתי את זה שמתי לב שקנלס ירה לפחות פעם אחת כי לפרנק לא הייתה עין ימנית. הוא ישב בשקט, בלי לזוז, הסנטר שלו היה מונח על חזהו ועל הצד השלם של פניו הייתה נגיעה יפה של מלנכוליה.”

“בחור משונה, לא רע לגמרי, אבל גם לא טהור מספיק כדי שאבכה עליו.”

“באותו הרגע ג'ורג' זז. גם הפעם התנועה שלו היתה חלקה כמו אדווה על פני המים. הסמית אנד ווסן הבהיק בברק עמום בידו אבל הוא לא ירה. האקדח האוטומטי הקטן בידה של הנערה השמיע קול נפץ. דם ניתז מהיד הקשה והשזופה של ג'ורג'. הסמית אנד ווסן נפל על הרצפה. היא לא ידעה הרבה על אקדחים- לא הרבה מאוד.”