Martin Buber

“אין אילן רושם מן הרשמים, אינו משחק לכוח המדמה שלי, לא יקרת חליפות רוחי, אלא ממש הוא השרוי ועומד נכחי, הוא לי כשם שאני לו, אלא באופן אחר.”

“מגיד לי משהו, מלחש לי משהו, משמיע לי משהו הנכנס לפני ולפנים של חיי שלי.”

“מדבר הוא מתוך הסנה הבוער של הווה ומתוך האורים והתומים שבחדרי לבנו פנימה – והוא משמיע באוזנינו את הנעלה מדברים בלבד.”

“אוהב אני את השמחה ושונא את העצבות. דרכם של חוטאים, כשהם עוברים עברה, מיד מתחרטים ולו גם לשעה קלה בלבד ועל מנת לשוב עד מהרה לכסלם, ואילו אותו אדם הוא בעל עברה גדול כל כך, שאפילו מיד לאחר שעבר עברה הוא עומד בפני העצבות ואינו מתחרט. שמחתו היא שמושכת אותי.”

“התרחק מן העצבות שמזיקה לעבודת השם יתברך יותר מן החטא המעציב אותך.”

“המשמעות אינה של 'חיים אחרים', אלא של חיינו אלו. אינה 'מֵעבר' אלא בעולם שלנו, והיא רוצה את אישורה בחיים האלה, בעולם הזה… כאן הנצח: ההתגלות של נוכחות כאן ועכשיו.”

“שום דבר, שום דבר אינו יכול להיות עוד חסר משמעות.”

“אולם בשבילנו, גדולה מכל הפלפולים והחידות שבקצה ההוויה היא הממשות שבמרכזה של שעת חולין עלי אדמות, עם קרן השמש על ענף השקמה, ועם תחושה כלשהי של האתה הנצחי.”

“האתה שלי ואני – שנינו פועלים זה בזה. תלמידינו משכילים אותנו, מעשינו עושים אותנו… מכונסים אנו… בתוך ההדדיות הזורמת של ה'כול'.”

“אנו מחוברים שלא מדעת.”

“מוצא אתה את הערך העיקרי של היהדות בשביל האנושות בכך, שאף על פי שמודעת היא היהדות בפנים פנימיותה על שניות שמבראשית, בכל זאת מכריזה על התהוותו של עולם בו תבוטל השניות הזאת. עולם אלוהי, השואף להתגשם בחיי הפרט ובחיי הכלל. עולם של אחדות.”

“השאיפה של אדם מישראל להגיע מן השניות הקוטבית אל האחדות היא העושה את היהדות תופעת בראשית של האנושות: השאיפה לאחדות באדם היחיד, לאחדות בין חלקי העם, לאחדות העמים, לאחדות האנושות וכל החי, לאחדות אלוהים והעולם.”

“עובדה יסודית של הדינמיקה הנפשית של האדם בכלל היא, שהריבוי שבנשמתו נגלה לו מידי פעם בפעם בחינת שניות, כאילו מתעטף והולך בלבוש ובצורה דואליסטית. האדם חי את שפע ממשותו ואפשרויותיו הפנימיות בחינת סובסטנציה חיה, השואפת ונמשכת לשני קטבים מנוגדים זה לזה.”

“ערך המצווה תלוי ביחסו של האדם אליה. יש, לכן, הבדל יסודי בין מצוות שאדם מקיים מתוך הכרה, לבין המצוות שהוא מקיים בשל קונבנציה, גם אם יש בהן כוח מחנך או שהן מהוות אמצעי לקיום עם ישראל. מוצא המצוות מן התורה איננו עיקר. אם ההלכה היא עיקר ביהדות, הרי אין לי רשות לקרוא לעצמי יהודי.”

“לא באה הפגישה של האדם עם האלוהים כדי שיתעסק באלוהים, אלא כדי שיקיים תוכו ומשמעו של העולם... במקום שיתעסק בעולם הוא רוצה להתעסק באלוהות. ושוב אין 'אתה' עומד לעומת המופנה המחזיר פניו לאחור, אין בידו אלא להכניס ולערוך אלוהות-לז אל תוך מערכת העצמים, אינו יכול אלא להאמין באלוהים בחינת לז ולדבר עליו כדּבר על לז.”

“את רצונו הקטן, העצור, ששולטים בו חפצים ודחפים עליו להקריב לרצונו הגדול.”

“המשמעות אינה של 'חיים אחרים', אלא של חיינו אלו. אינה 'מֵעבר' אלא בעולם שלנו, והיא רוצה את אישורה בחיים האלה, בעולם הזה.”

“ההוכחה שאין אלוהים היא שלא יוצאת אש גדולה מהשמים ושורפת את כל אלה המדברים בשמו.”

“על אלוהים אי אפשר לדבר, אבל אפשר לדבר אליו.”

“דתיות היא רגשו של אדם, המתחדש לעולם.”