Jürgen Habermas

“צריך איפוא, שהכלכלה תהיה כפופה מבחוץ לתהליך דמוקרטי בו החברה תחליט מה היא רוצה, וכפיפות זו היא תנאי הכרחי, אף כי לא תנאי מספיק, לכך שייווצרו צורות של חיים חברתיים שתפניים; כלומר, צורות חיים שאינן נשלטות עוד על ידי הצרכים המתחייבים מתהליך צבירת הון בלתי מבוקר ועל ידי צורות של רציונליות כלכלית ואדמיניסטרטיבית.”

“התקוות המרקסיסטיות מכוונות כלפי מפעל קולקטיבי, וליחיד אין הן נותנות אלא את התקווה העמומה כי צורות־חיים סולידריות יקטינו, או אף יבטלו כליל, אותו חלק של רגשות אשמה, של בדידות, של חרדה מפני מחלה ומוות, אשר מקורן בדיכוי חברתי.”

“לגבי התקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה האקזיסטנציאליזם הוא אכן האידאולוגיה החשובה ביותר – בעיקר בגרסתה הסארטרית.”

“בכל מדינה שהיא גם חילונית וגם דמוקרטית הנורמות הניתנות לאכיפה חייבות להיות מובעות ומוצדקות בשפה הנגישה באופן שווה לכל אזרחיה.”

“כל אחד מאיתנו יכול כעת לדמיין מה זה אומר להיות זר בארץ זרה, להיות אחר לאחרים או שונה מהם. מצבים כאלה מציתים את הרגישויות המוסריות שלנו. שכן המוסריות היא מכשיר שארוג בחוטי התקשורת ונועד להגן על הפגיעות הייחודית של הפרטים החיים בחברה.”

“היום, הגלובליזציה, תיירות ההמונים, ההגירה והפלורליזם הגדל והולך של תמונות עולם וצורות חיים תרבותיות שהביאו עמם, הכירו לכולנו את חוויות הניכור והדחיקה לשוליים של זרים ומיעוטים.”

“משום שמטבענו אנחנו קשורים זה בזה, אנחנו יכולים לחוש בודדים או מבודדים.”

“אנחנו תמיד מוצאים את עצמנו מתקיימים באלמנט של השפה. רק אלה שיכולים לדבר, יכולים לשתוק.”

“צריך לאזן שוב ושוב בין השוק והפוליטיקה כדי לשמר את רשת יחסי הסולידריות בין חברי הקהילות הפוליטיות. תמיד קיים מתח בין קפיטליזם ודמוקרטיה, משום שהשוק והפוליטיקה מתבססים על עקרונות מנוגדים.”

“השקפה שנותנת עדיפות עליונה לאינטרסים של בעלי מניות, שאדישה לאי שוויון חברתי הולך וגובר, להיווצרותו של מעמד נמוך, לעוני – איבדה את תוקפה. עם השיגעון שלה להפרטה, ההשקפה הזאת מרוקנת את התפקודים הבסיסיים של המדינה.”

“שימור של מדינה רב־לאומית או רב־אתנית נראה כמו פתרון טוב יותר, כל עוד במקביל לכך מקפידים על הקניית זכויות מיעוטים מתאימות, או באופן כללי יותר – על זכויות תרבותיות, בנוסף לזכויות אזרח.”

“כנושא כללי בתיאוריה הפוליטית, ה’זכות’ של אומה למדינה משלה היא די שנויה במחלוקת.”

“גבולות כמעט תמיד נובעים ממקריות היסטורית.”

“זהותנו איננה עובדה נתונה אלא נדרשת מאיתנו מעורבות משימתית עצמאית.”

“From the structure of language comes the explanation of why the human spirit is condemned to an odyssey - why it first finds its way to itself only on a detour via a complete externalization in other things and in other humans. Only at the greatest distance from itself does it become conscious of itself in its irreplaceable singularity as an individuated being.”

“Freedom may never be conceived merely negatively, as the absence of compulsion. Freedom conceived intersubjectively distinguishes itself from the arbitrary freedom of the isolated individual. No one is free until we are all free.”

“[Jürgen Habermas' obituary to friend and philosopher, Richard Rorty]One small autobiographical piece by Rorty bears the title 'Wild Orchids and Trotsky.' In it, Rorty describes how as a youth he ambled around the blooming hillside in north-west New Jersey, and breathed in the stunning odour of the orchids. Around the same time he discovered a fascinating book at the home of his leftist parents, defending Leon Trotsky against Stalin. This was the origin of the vision that the young Rorty took with him to college: philosophy is there to reconcile the celestial beauty of orchids with Trotsky's dream of justice on earth. Nothing is sacred to Rorty the ironist. Asked at the end of his life about the 'holy', the strict atheist answered with words reminiscent of the young Hegel: 'My sense of the holy is bound up with the hope that some day my remote descendants will live in a global civilization in which love is pretty much the only law.”

“The scientistic faith in a science that will one day not only fulfill, but eliminate, personal self-conception through objectifying self-description is not science, but bad philosophy.”

“For the normative self-understanding of modernity, Christianity has functioned as more than just a precursor or catalyst. Universalistic egalitarianism, from which sprang the ideals of freedom and a collective life in solidarity, the autonomous conduct of life and emancipation, the individual morality of conscience, human rights and democracy, is the direct legacy of the Judaic ethic of justice and the Christian ethic of love. This legacy, substantially unchanged, has been the object of a continual critical reappropriation and reinterpretation. Up to this very day there is no alternative to it. And in light of the current challenges of a post-national constellation, we must draw sustenance now, as in the past, from this substance. Everything else is idle postmodern talk.”