אמיר גוטפרוינד

“נאמר עליו ששילב כישרון נשגב עם צניעות עמוקה, וכל אחת מעבודותיו נתנה ביטוי לתכונותיו האנושיות מחד גיסא ולנשיקת מלאכי האלוהים על מצחו מאידך גיסא.”

“היא הייתה זכאית לשאול אותו מה קרה, להזכיר לו שסיפר לה כי אינו מסוגל לבכות, שכבר שנים רבות, למרות כל מה שעבר עליו, לא דמעה עינו אפילו פעם אחת. בהחלט הייתה זכאית.”

“הוא היה בעצם איש של קפה, רק קפה, אבל בשולחן הצדדי הערבובייתי של הרב לא העז לסרב לתה ולגם בשתיקה מלוא הספל.”

“ברגעי יגע, כדי להתרחק מעט מזיעת החלוצים הנודפת עד ההרים שסביב, היה מרחיק מתוך הכיס מכתב לדוגמה, וקורא בו, מתרחק מהלמות הפטישים, ורעש החוצבים, וטרטור בלתי נסבל זה של גריסת אבנים.”

“לפני עצמו, בחדרו, היה בוחן את הרהוריו ופקפוקיו כדרך שבוחן אדם את גופו מול מראה. הלוא שלח אותו עורך עיתונו, קלמיץ' הארור, כבר לפני שנתיים, והבטיח מימון נאה. אך מאז – תהפוכות.”

“בניגוד לגרוסמן, שלפני ואחרי הפרס היה ונשאר גרוסמן, אני הייתי אמיר גוטפרוינד, איש קבע עם שם מוזר שבקושי שמעו עליו. בעקבות הפרס הספרים שלי הפכו לרבי־מכר, הצלחתי לחדור לרשימות סגורות שמקודם יכולתי לחלום עליהן.”

“הייתי רוצה לגרום לאנשים לחוש את כאבם של כל אותם אלה שעל גבם נבנתה הציונות, כמו הורי והחברים שלהם. אם זה יצליח, אני את שלי עשיתי.”

“הספר הזה קרוב לי במיוחד גם מפני שהוא הספר הראשון שלי וגם מכיוון שהוא לא אמור היה לעבור את קו האלפיים. נלחמתי עליו, נסעתי להרצות במקומות שלא ידעתי על קיומם רק בגלל שהיה לי חשוב שיקראו אותו, כיתתי בשבילו רגליים.”

“ספרות מעניינת רק אם היא רלוונטית לכאן ועכשיו.”

“אני כותב בכדי לרגש אנשים. אני רוצה לגרום לקורא להיכנס לספר שלי ולצאת ממנו אדם שונה.”