משה לייב הלפרן

“השירה של הלפּרין התאפיינה בנימה אירונית חדה, במעברים תמטיים אסוציאטיביים ובחוויות היחיד בכרך האורבני, אולם היא גם כללה עיסוק בחומרים חברתיים ופוליטיים אשר אצלו התערבבו לרוב בחוויות אישיות־ביוגרפיות.”

“ואם מוישה לייב המשורר יספר כי בעשר בבוקר דווקא, בלי משים, כראות האדם את עצמו בראי, הוא ראה את המוות על פני הגלים- היאמינו למוישה לייב?”

“כזה גן, בו לעץ יש שבעה עלים בקושי ונדמה שהוא חושב: מי הביא אותי לפה? כזה גן, כזה גן, אשר בו בזכוכית מגדלת אפשר לראות טיפה של דשא.”

“צוחקים שומרים כתן מיילל, כאילו רצו במלמד של זהב לאלף את פחדם השולף ציפורניו.”

“תארי את הצער על כל הפרטים שאוכל ליהנות בלעדיך.”

“היא קוראת לי פנימה ופוקדת עליי להביא יין.”

“נשים ישנן בעולם שמאירות חדווה.”

“היה לו זמן להרחיב הרהוריו.”

“שר הזאב שירת רעבו בערבה.”

“האׇמָן שבי מסתכל על צבעיו.”

“אני חושב מה עוד רצוני.”