צבי טאו

“כבר אז שימש לצד הרצי"ה, כסמכות בלתי רשמית שבכוחה לפטר ולקבל רמי"ם.”

“הוא ממלא בדרגה הגבוהה ביותר את כל כללי המערכת הריבודית. מצטיין במידותיו, מקורב לראש הישיבה, מצטיין בתור תלמיד חכם. על כן הוא זוכה לליגיטימציה למעמדו.”

“הסמכות השנייה במעלה הן בתחום הלימודי והן בתחום הארגוני. הוא זוכה ליוקרה ולכוח השפעה במקום השני אחר ראש הישיבה – בישיבה ובכולל.”

“ר"מ שנחשב בעיני האברכים כסגנו וממשיכו של ראש הישיבה.”

“מבחינת הרצי"ה, חוגו של הרב טאו וכנראה גם מבחינת רוב תלמידי הישיבה, לא היה ספק רציני בכך שהרב טאו יחליף את הרצי"ה לאחר מותו, וכדבריה של בורגנסקי באמצע שנות השבעים: 'נראה סביר שגם לעתיד לא יתהווה משבר ירושה מאחר והסגן (הרב צבי טאו) זוכה ללגיטימציה בחוג הרמי"ם והאברכים הקרובים לראש הישיבה שהוא גדול למדי ובעל השפעה'.”

“הוא גאון בלמדנות תלמודית, כפי שאפשר לראות ממאמריו המועטים בנידון. אמנם הוא מסתיר זאת. אני הדל, זכיתי לשמוע שיעורי גמרא ממנו, בסוגיא הסבוכה 'תקפו כהן', ומעולם לא שמעתי שיעורים כל כך בהירים, וכל כך מעמיקים של בירור שיטות הראשונים והאחרונים.”

“זה מוסיף לי חיים.”

“אני והוא, הוא ואני, זה עניין אחד. הוא גדול בנגלה, גדול בנסתר, גדול בצדקות וגדול בענווה. וגדול בענווה זה עניין מיוחד.”

“כשהעלו את רבנו (הרב צבי יהודה קוק) לתורה ביום פורים שמונה שנים לפני העלותו למרומים, נעמד ליד הבימה והודיע שלא יברך עד שר' צבי (טאו) יתפוס את מקומו הראוי לו במזרח.”

“הרמב"ם כותב שאברהם אבינו הוא עמודו של עולם, ור' צבי הוא עמוד הישיבה.”

“ברוך ה' שיש לנו את הרב צבי טאו, גאון וצדיק, ובעל שכל רחב וישר, ומסור לישיבה, ומסור לקונטרה (רמת הגולן), ואל הכול.”

“יש אנשים שלא אכפת להם כלום. אם אפשר גם לתת ילד לשני גברים שחיים במשכב זכור שכל הבית מסריח ממה שהם מתעסקים כל היום, הם מתעסקים עם פי הטבעת כל היום, אז כל הבית מסריח מזה, וכך מחנכים ילד, ואת זה אפשר להעביר וכל העם שותק על זה ואף אחד לא פותח את הפה, אז הולכים שלב הלאה... הפיילוט של הלהט"בים עבר, שתקנו וזה עבר, והיום כבר אסור להגיד אחרת ומי שאומר אחרת הוא פאסה והוא לא מכובד, הוא לא מעריך את השונה ולא מכיר אותו וכו'.”

“כשהוא הכניס אותי לעולמה של תורה, לא הרגשתי צמצום וסתירה, וזה מלמד עליו הרבה. אני לא יודע אם מישהו אחר היה יכול להכניס אותי כך לעולמה של תורה.”

“היכולת – האינטלקטואלית, הטכנולוגית והמדעית, על אף עוצמתה המרשימה, אינה חזות הכול; העיקר שבו הכול תלוי הוא הרצון... כל יכולת מממשת רצון כלשהו. כשהרצון הוא טוב ומוסרי, אזי ככל שהיכולת תגדל ותתפתח, כך תהא יותר מועילה ומביאה טובה לעולם, אך כשהרצון הוא שפל, פרטי ונהנתני, אזי ככל שהיכולת תגדל ותתפתח, כך תהא יותר הרסנית.”

“אמנם השכל הוא צורת האדם, ובלעדיו האדם חסר מאוד – לפי הרמב"ם השכל הוא ה'צלם אלוקים' שבאדם, ועל הדעת אנחנו מתפללים בבקשה הראשונה בתפילת שמונה עשרה, אך אסור שהשכל יצרור את הרגש. ד' אינו חפץ שהאדם יהיה כולו שכל בלי רגשות טבעיים פשוטים. כל כוחות החיים, לפי תכונותיהם השונות נוסדו באדם כדי שיתקרב על ידם לד' לכן על האדם להשתמש בהם למטרה זו ולא לחנוק אותם.”

“באין משפחה אין רצף היסטורי וקשר עם הדורות הקודמים, אין זהות לאומית משותפת, אין מורשת ואין מסורת והאדם נהיה אז תלוש לגמרי.”