עירית פרנק

“אסי היה במאי של טייק אחד וב'החיים על פי אגפא' כולם צחקו שרק לי הוא תמיד נותן טייק שני או שלישי. היה בינינו קשר מיוחד, תחושה של משפחה: המון אהבה, הערכה ומשהו עמוק יותר, מין נפש שמבינה את הנפש האחרת.”

“אני סוציאליסטית עם יכולת עסקית שלא עומדת בפני עצמה כדי להתעשר, אלא כדי להשיג כסף עבור הדברים שאני מאמינה בהם.”

“אני לא אדם של מריבות, אלא אדם של החלטות משותפות.”

“אדם שלא מפסיק ללמוד כל החיים.”

“אני לא חלק מהעדר ואני לא אוהבת התקרנפות.”

“אנחנו מודיעים לאנשים באותו יום אם ההפקה שלהם התקבלה לתיאטרון או לא, עזרנו להפקות לעלות, להגיש את עצמן. אני כל כך נגישה, זה מטורף כמה. אני נלחמת על תקציב לשחקנים, וכשאין זה לא כי אנחנו לוקחים אותו לעצמנו. היותנו חלק מהעירייה גם אומר שאנחנו עוברים ביקורות כל שני וחמישי. אנחנו לא יכולים לבזבז אגורה. שחקנים חשבו שהם רואים את הצדק, רבו איתי על הצגות, ומתוך בורות ותסכול של חוסר משכורת, שהוא תסכול צודק, הם מחו.”

“[שחקן] זה להיות אדם שלוקח אחריות על העולם הקטן שלו, שמקבל הוראות ואם הוא שחקן טוב, הוא יכול לעשות אינטגרציות נכונות. אבל בעולם של המבוגרים אתה לא רק שחקן. הביטוי של לקחת אחריות הוא משמעותי מבחינתי. כשהיינו נוסעים בארץ להצגות ילדים שבהן השתתפתי, כשכולם היו נחים, הייתי יוצאת החוצה לראות את הסביבה וחוזרת עם שק של אינפורמציה.”

“אני לא חושבת שאם מישהו מראה את הבולבול או את הציצי, זה נקרא תיאטרון, בסופו של דבר זוהי החלטת הקהל. אין הצגה טובה או לא טובה, אם לא יהיה קהל לא אוכל לשמור הצגה, אם הצגה מחזיקה מעמד, היא תישאר.”

“נורמה חברתית אומרת שכשאדם שילם את המחיר על מעשיו, החברה צריכה לפתוח לו את הדלת.”

“גם כשמזיזים גלגלים זה לוקח זמן.”