יונתן ברג

“אני חושב שהפרוזה היא תמונת מראה של הפרק האידאולוגי מדי של התרבות והחברה בישראל, ועכשיו יש איזו תנועה אל האישי, האינטימי, אל האוניברסלי במקום אל הלאומי. יש איזו הבנה אצל האנשים שהם צריכים לסדר להם ארבע אמות מוגנות משלהם. ואת זה השירה נותנת. את האפשרות לבנות מקום אינטימי, שקט, מקום של השתאות, פקפוק, הרהור.”

“אני לא יכול שלא להתייחס לשירה כאל מסע רוחני. מי שמעקר שירה מהפן הרליגיוזי שלה לא באמת מבין מהי שירה.”

“מי שלא מבין שבישראל מסתובבים מאות אלפי גברים בדרגות של פגיעה נפשית חמורה מהצבא פשוט עוצם את עיניו.”

“הופכת הזרות לכפולה, גם, כמובן, במקום הגלות, שם אתה לא מובן לסביבה והסביבה אינה מובנת לך - אך גם בשובך אתה זר, גולה פעם שנייה מול שינויי הזמן והשפה ומול הניכור והמרחק מאלו שנותרו מאחור.”

“מי שהוא נווד בעצם נשען על כל ההיסטוריה, לא על חלק ממנה. הוא יכול להיות על־זמני, על־טריטוריאלי.”

“אני לא יכול להסתפק בצורה אחת של עבודת נפש. יש איזו רבגוניות בסיסית בנפש שלי.”

“כל אידאולוגיה שנהפכת למשהו טוטאלי כל כך מכסה על הקיום עצמו, על האדם.”

“אין הבדל אם נעשה זאת בעדינות ובחוכמה.”

“משרטט לבד את ניצחון הבדידות.”

“ימים דוהרים מעבר לגופנו.”

“בתי מלון שאנו קוראים גוף.”

“יוֹתֵר מִדַּי זִכְרוֹנוֹת הָיוּ שָׁם, בָּאֲגַף הַמֶּלַנְכּוֹלִי. לֹא הָיָה לָהֶם פְּנַאי לַהֹוֶה, לְהִתְרַוֵּחַ בְּתוֹכוֹ, לְגַיֵּס יְדִידוּת עֲבוּרוֹ.”

“הוּא מוֹצֵא בְּהִירוּת, בְּתוֹכָהּ שַׁלְוָה. שׁוֹתֵק וְרָחוֹק מִבְּנֵי דּוֹרוֹ.”

“יוֹשֵׁב בָּאוּלָם, רוֹשֵׁם לְעַצְמְךָ הֶעָרוֹת, אַחַר כָּךְ הַקָּפֶה וְהַהִרְהוּר.”

“לָאֱמוּנָה עֲדִיפָה עִיר זָרָה. הַגַּעֲגוּעַ לַמֶּרְחָק, הַגַּעֲגוּעַ לָשׁוּב.”

“בִּלְתִּי מוּבָנִים לְעַצְמֵנוּ. מְנַעַנְעִים אֶת פַּעֲמוֹן הָאֲנִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת.”

“נוֹתַר הַלַּהַט לְהִתְקָרֵב, לָדַעַת דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר אַחֵר.”

“לַהֲלִיכָה הַשְּׁקֵטָה בָּרְחוֹבוֹת הָאֲרֻכִּים שֶׁל הָאֲנִי.”

“שֶׁטַח הֶפְקֵר קָצָר שֶׁל נוֹאָשׁוּת וְגַעְגּוּעַ.”

“הַנְּדוּדִים הָפְכוּ בְּרֶגַע לְמוֹלֶדֶת.”