דב בר בורוכוב

“הנוער היהודי מתעורר משאננותו. מעט־מעט נוצרת ההגנה העצמית ובני הנעורים נתפסים לרעיון הציונות בהשפעת הסטודנטים, שלמדו בחרקוב, קייב ואודסה, שם פעלו ראשי התנועה הציונית ברוסיה. בפולטבה, כבמרכזים אחרים ש'בתחום־היישוב', קמות קבוצות נוער החותרות לציונות סוציאליסטית והמבקשות דרכים להצלת היהודים מהרדיפות הגוברות של משטר הצאר. מתחילה הגירת המוני יהודים מרוסיה, בעיקר לאמריקה הצפונית. בפולטבה כמעט אין משפחה, שלא שלחה לאמריקה את אחד הבנים או הבנות. ויש משפחות שלמות המהגרות לארצות הברית.”

“אם אינני כותב, הרי זה משום שמהלך החיים הרגיל, השגרתי, בפולטבה מוכר לכם היטב גם ללא מכתבי; משעמם היה לכם לקרוא את תיאורי החיים האלה, ולי עוד יותר משעמם לכתוב על־אודותם.”

“ומה עושה סוציאל־דמוקרט רוסי מגורש, אשר היה למין ציוני? פניתי לאגודה גדולה להשתלמות עצמית של סטודנטים יהודים, ועשיתים לפועלי־ציון הראשונים ברוסיה. מנחם מנדל אוסישקין, 'המוּרשה' של הגליל הציוני ביקטרינוסלב, היה יהודי עשוי ברזל ופלדה. הוא התפאר שביתו נמצא בפינת רחוב 'הברזל' ורחוב 'קשיחות־הדעת', ואמנם ניצב ביתו בפינת רחובות קשיחות־הדעת והברזל...”

“אנו, אסור לנו להמתין.”

“ארץ הריכוז הסטיכי של ההגירה היהודית תהיה ארץ ישראל.”

“על כן מבודלת ההגירה היהודית מן הזרם הכללי של ההגירה העולמית, ועליה לבקש לה דרכים מיוחדות.”

“הפועלים היהודיים באים אך ורק מהעיר, ואילו רוב מתחריהם הנוצרים באים מהכפר. הם בעלי שרירים בריאים, מסתפקים במועט, ומוכנים לקבל שכר קטן בהרבה, מהטעם שמגוריהם, לבושם ומחייתם עולים להם פחות, או שהם מקבלים זאת חינם מהמשק שנותר בכפר. מצד שני, הפועל היהודי, כעירוני מדורות, יותר מתמצא בשאלה הסוציאלית, ונכנס יותר מהר למאבק עם המעסיק לשם הגנת האינטרסים שלו מפני ניצול, כאשר פרט מיוחד נוסף הוא הזדקקותו של היהודי למנוחת השבת.”

“הגירה לארצות חדשות איננה פתרון – בארצות אלו רוב העמדות היצרניות כבר תפוסות על ידי הפועלים שם, וכך שוב נאלץ היהודי להיות לא־יצרני ולהפוך לבורגני.”

“אומה טריטוריאלית יש לה משק לאומי משלה...”

“התנאי הכללי ביותר של הייצור, והוא גם המכל והבסיס לכל התנאים הפנימיים, אף הצינור להשפעות חוץ – הוא הטריטוריה, שעליה יושב הקיבוץ החברתי המסוים. הטריטוריה היא היסוד החיובי לחיים לאומיים עצמיים. עמים אקסטריטוריאליים חסרים את היסוד החיובי הזה...”

“מצבו הכלכלי של העם היהודי בגולה הוא פירמידה הפוכה. המצב הנורמלי הוא מצב שבו רוב העם הוא יצרני, פרולטריון שעוסק במקצועות יצרניים כמו חקלאות ותעשייה, ורק מיעוט הוא בורגני, העוסק במקצועות לא יצרניים כמו בנקאות ומסחר. אצל היהודים קיים מצב הופכי – רוב העם היהודי עוסק במקצועות לא יצרניים.”