חיים נחמן ביאליק

“מה שמכוון את הקשב שלנו למרחבים לא־נחקרים של שעמום, דיכאון, חרדה, פחד, צער וזעם אלים - מרחבים שהיו חסומים בפני השירה העברית לפני ביאליק - הוא המוזיקה של השיר.”

“אצל ביאליק האמצעי העיקרי של שיכוך הכאב היה הפירוש האלגורי של הסבל כ"צרת האומה" לדורותיה. העצמי הפגוע חילק את סבלו בין רבבות חברי הקולקטיב שהוא, העצמי, נעשה למייצגם.”

“אין כאן משל ח"ן ביאליק אלא ח"ן בלבד.”

“הנני עוד הפעם אותו ביאליק הקשה ורך כאחד, המתוק והמר ביחד, השוטה וערום בבת אחת, האוהב והשונא בחדא מחתא, המזכה והמחייב תוך כדי דיבור אחד - הוא ביאליק מתחילתו ועד סופו.”

“אם ב”עשרת הדברות" מקופלת כל התורה - הרי בשבת אולי גלומות ומקופלות כל עשרת הדברות". ~ "על אהל שם ועונג שבת”

“עכשיו כשאנו שומעים “פעמי גאולה” צריך תוכן השבת להיות קודש, ואולי מכאן תבוא רוח חדשה לכל מהלך חיינו". - "על אהל שם ועונג שבת”

“היום הזה ראוי שבו יפגשו בני העם זה את זה, בשבת שנתנה לפני התורה והיא למעלה מן התורה, והיא סמל לשלום ואחדות". ~ "על אהל שם ועונג שבת”

“אם אנו חוזרים לא"י – עלינו לחזור עם השבת" ~ "על אהל שם ועונג שבת”

“אין זאת כי אם אידיאה נשגבה אחת, צורה אחת עליונה של שבת רחפה לפני עיני האנשים המפורדים האלה, ורוחה הוא שקבצם הנה מכל הדורות ועשאם שותפים ביצירתה ובשכלולה. כל 'מתקיף', כל 'וּרמינהו', כל סייג וכל גדר אינו אלא תג ציורי חדש, פיתוח נוסף באותה הצורה, תג ופיתוח מוכרחים, מפני שבלעדיהם לא תהיה למה שצריכה להיות. ומה פרי כל העבודה הטרחנית הזאת של ההלכה? יום שכולו אגדה.”

“ 'שבת המלכה'. בדמיון העם הייתה לנפש חיה בעלת גוף ודמות הגוף, כלילת זוהר ויופי. היא השבת שהכניסה הקדוש ברוך הוא לעולמו בגמר מעשה בראשית, 'כדי שלא תהא החופה המצוירת והמכוירת חסרה כלה'. היא שהייתה חמדה טובה להקדוש ברוך הוא בבית גנזיו ולא מצא לה בן־זוג נאה אלא ישראל.”

“איכה לא יבינו צעירנו, כי עם ישראל ברוב מנינו ובנינו - זה שעל אדמתו אתם יושבים, ובכספו אתם יושבים, ובכספו אתם נתמכים, נתן את ידו לבנין הארץ, על דעת כך שתשמר השבת בשלמותה, ועל דעת כך שולחתם הנה. הטוב, נכון הדבר, כי תמעלו מעל בשליחותכם?”

“דע לך, שהנני מבדיל הבדלה גמורה בין מה שאדם עושה בפרהסיה ובין מה שהוא עושה בחדרי ביתו. בפרהסיה, אם אדם יעשן ב'עונג שבת' שלי, אוחזנו במפרקתו ואשליכנו החוצה. מה שאין כן בחדרי ביתו, ברשות היחיד שלו. שם צריך שיהיה בן חורין לנהוג כחפצו, ואת החשבון בינו ובין קונו יעשה הוא בעצמו, באין איש איתו.”

“עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת שהיא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. בלי שבת אין צלם אלוהים ואין צלם אנוש בעולם.”

“השבת כסמל המזוקק והצרוף ביותר של הרעיון הסוציאלי ושוויון ערך האדם.”

“יודעים אנו, כי החוכמה האמיתית היא זו הלומדת מכל אדם. חלונות הבית הזה ושעריו יהיו איפוא פתוחים לארבע רוחות השמיים, להביא אליו את כל הטוב והנעלה מכל תנובות רוחו היוצר של האדם בכל הזמנים ובכל הארצות. ואולם גם אנחנו לא טירונים אנו במלכות הרוח, ובלמדנו מכל, יש לנו גם מה־שהוא ללמד. ובטוח אני כי יבוא היום ואותם העיקרים המוסריים שהונחו ביסודם של בתי תורתנו, כגון אלה המנויים בברייתא הקצרה והמופלאה, שנקראת פרק 'קנין התורה', יעשו לנחלת האנושיות כולה.”

“היהדות הוציאה את המדע, או נכון יותר, את התורה (המונח 'תורה' הוא מושג עליון, שהמדע כלול בתוכו), לרשות הרבים. כל מי שרוצה לזכות בו יכל לזכות בו. דברי התורה נמשלו למים שיורדים ממקום גבוה למקום נמוך, מים אין להם הרים, יש שטח שווה אחד, – ודעת אמתית צריכה למלא את כל הארץ כמים, 'כמים לים מכסים'. זהו הצביון היהודי האמתי בעולם הרוח, – להשוות את השטח העליון של התרבות הרוחנית בתוך האומה במדה אחת, שלא יהיה שם גדול וקטן.”

“מה שיש בשפה העברית, כלומר, בכל הספרות העברית המסורתית וגם החילונית, יש אחד היודע: הרב קוק; אך מה שאין בה, עדין לא נולד אדם שיודע!" ~ על הטענה "דבר כזה אין בשפה העברית!”

“כל 'וכדומה' אינו בא אלא לשם טישטוש דבר־מה שאינו דומה למדובר... זה טוב במיוחד בהרצאה, שהקהל המקשיב אין לו שהות להרהר ולהקשות קושיות...”

“כל מיני 'האנוסים' שלנו, שנכנסו לבטן הנצרות 'וקרקרו במעיה' ושם הוסיפו לחתור מתוך רצון יהודי ומתוך דם יהודי – גם אני כהיטלר מאמין בדם ובכח הדם – לאט לאט תחת שרידי האלילות, והם הם בעיקר – אף כי קוראים בשמות של גויים גדולים – שהכשירו את יצירת כל תנועות החופש הגדולות בעולם: את הרינסנס, הליברליזם, הדימוקרטיזם, הסוציאליזם והקומוניזם.”

“הסיגריה – בצד אחד אש, בצד שני טיפש ובאמצע – עשב יבש.”