אהרון חליוה

“חליוה מעיד שכשהוא עצמו היה חייל וצוער, הוא למד להכווין אש ארטילרית, לפוצץ מטענים ונפלים וטס הרבה במסוקים. בקורסי הקצינים בשנים האחרונות, הוא מודה, לא עשו את זה. 'היו צוערים שלא ניווטו בקורס קצינים, שלא טסו במסוק, שלא פוצצו מטען ולא פיקדו על תרגיל באש. כחייל ומ"מ (מפקד מחלקה) הכרתי כל אבן ברמת הגולן, ויש לי היום צוערים שחושבים שגשר בנות-יעקב זו להקה'.”

“כשחליוה נשאל, כצנחן ותיק, על הכניסה של חטיבת הצנחנים בפעם השנייה לבינת'-ג'בל והנפת דגל ישראל על אחד הגגות כדי לביים תמונת ניצחון, יש לו תשובה מוחצת: 'המסר שלי לצוערים הוא שכאשר הם יישלחו לכבוש את בינת-ג'בל וייתקלו בהתנגדות שבה נתקלו חברינו במלחמה האחרונה, אי אפשר יהיה לתלות שם דגל על שום גג של מפקדת החטיבה לשעבר, ועל שום בניין צבאי אחר, כי כבר לא יישארו שם בניינים כאלה. אז כבר לא צריך לתקוע דגל בכדי לסמל ניצחון, הניצחון יהיה חד משמעי'.”

“השינויים שחוללת בתנאי הצוערים ילוו את הבה"ד ואת הקצינים העתידיים עוד שנים רבות. אך ההתקדמות האמיתית היא זו הפחות ניכרת לעין, בתוכן ההכשרה ובסגל ההדרכה.”

“בנסיבות אחרות, הוא עשוי היה להיות מפקדו של הקצין מדו"צ. אם יחליט הרמטכ"ל הבא, יואב גלנט, לבחור כדובר צה"ל הבא אחרי תא"ל אבי בניהו מפקד קרבי ולא איש התחום המקצועי, רבים רואים בו את המועמד המתאים ביותר. חליוה אומר שאינו מעוניין בכך. המינוי הבא שלו, מפקד אוגדה מובחרת (בדרגת תא"ל), כבר נקבע והוא אינו רואה סיבה שישנו אותו. ייתכן שהצדק עמו: לקצין קרבי יהיה קשה לצאת מתפקיד דו"צ בשלום. הציניקנים במטכ"ל יוסיפו שמינוי לדובר צה"ל עוד יחייב את חליוה לצמצם את החשיפה התקשורתית שלו.”

“שבועיים אחרי שגמר קורס קצינים יצא חליבה לפשיטה על מיידון, מבצע שהוביל מח"ט הצנחנים אז שאול מופז. כשהיה מ"פ מסייעת בגדוד 202 הוא השתתף בפעולה נגד יעדי חיזבאללה בקו שבין כפרא ליעטר, פשיטה שבה נהרג חברו סרן ערן אלכאווי. כשהיה סמג"ד ראה את המג"ד שלו, סא"ל חגי מרדכי, נפגע מטר ממנו בהיתקלות בסלוקי. רס"ן אורי אזולאי וסמ"ר תום קרין לא חזרו ממשימה שאותה הוציא. הוא נטל חלק בחילוצם של חללי אגוז, סגן צור פרנס וסמ"ר זוהר מינץ.”

“העובדה שיש 50 אלף הרוגים בעזה היא הכרחית ונדרשת לדורות הבאים. השפלתם, שחטתם, רצחתם, הכל נכון. המחיר, אני אמרתי לפני המלחמה, על כל מה שקרה ב-7 באוקטובר, על כל אחד ב-7 באוקטובר צריכים למות 50 פלסטינים. זה לא משנה עכשיו ילדים. אני לא מדבר מתוך נקמה, זה מתוך מסר לדורות הבאים. אין מה לעשות, הם צריכים מדי פעם נכבה כדי להרגיש את המחיר”

“בגלל ההפגנות, קיצצו את תקציב הביטחון, ועכשיו לא נוכל לירות טילים באימונים”

“כולכם פראיירים, גם אני. למה, אתם שואלים? כי בחרנו במקצוע שבו אתה נותן ומקריב המון מבחירה, בידיעה שלמה שלא תקבל תמורה. בחרנו בתפקיד שבו האצבע המאשימה היא תמיד עלינו, בתפקיד שהאחריות וההחלטות הן תמיד שלנו, ובתפקיד שההפסד בו הוא לא כסף או פיטורים במקרה הכי הגרוע, אלא חיי אדם. בחרנו בטייטל לכל החיים.”

“הקצונה איננה רק קריאת 'אחריי' בשדות הקרב. הקצין הוא חינוך, הקצין הוא משא האחריות. מהות הקצונה היא ההבנה שהפרט עושה למען הכלל, שהפרט מנהיג את הכלל. בִּצניעות אומר כי לאורך שרותי הצבאי לא חוויתי תפקיד הכורך את כל אלה יחדיו בצורה כל כך שלמה ומלאה כמו בפיקוד על בה"ד 1.”

“מצוינות איננה כותרת, היא איננה סיסמא. מצוינות היא דרך חיים, היא התביעה היום-יומית לעשות הכי טוב שאפשר, להשתפר , להתקדם , ליזום , ולנצח. צה"ל זקוק לבית-ספר לקצינים איכותי, המושתת על רוח ומעש, כזה שיבטיח שמכאן ייצאו קצינים וקצינות הראויים לעמוד במשימת ההגנה על מדינת ישראל ועל ביטחון תושביה.”

“אני אגיד לכם את האמת - אני שונא, לא סובל, את המסלול הזה. אני לא חושב שהוא ערכי. אני בונה סגל גם יותר גבוה, אני רוצה שיעשו הרבה תפקידים. אני רוצה שיהיה גם סמ"פ.”

“למה שמועות? זה נכון. ומה זה החטיבה? אני זה החטיבה. מבחינתי כל המסלולים האלה - הסדר, מח"ל, נח"ל - כל אלה אני לא רוצה אותם בחטיבה. זה מסלולים שלא כלכליים לי. איך אני יכול להוציא אתכם לפיקוד כשאני יודע שאתם לא תעשו מספיק תפקידים? זה שטויות שלמילואים צריכים קצינים, יש לי מספיק קצינים. אני רוצה בחטיבה שלי מפקדים, וזה לא שווה לי כלכלית להוציא אתכם לפיקוד.”

“לכן, אין בית ספר שאוזמן אליו לערב מתגייסים ולא אלך. צריך להתעקש ולבקר, גם אצל אדון דגני בגימנסיה הרצליה (ד"ר זאב דגני, מנהל גימנסיה הרצליה, התנגד להופעת קצינים בבית ספרו. ע"ה). אסור לנו להוריד את הרגל מהגז. כשאני מסתכל על הצנחנים, יש כאן קאדר יוצא מן הכלל של מפקדים - ועדיין צריך להילחם על כך. על כל הצלחה יש גם כישלון, כשאתה לא מצליח לשכנע סמ"פ להישאר בקבע, למרות שהיה מתאים להיות מ"פ בסדיר. שלא יספרו לנו כל הזמן עד כמה מצבנו מעולה.”

“המעמד שלנו נשמר בזכות התפקוד היום-יומי של החטיבה. אם לא נטפל טוב בחיילים, במשפחות השכולות, באימונים, יגידו שהצנחנים הם לא מה שהיו פעם. זה לא עניין של יחצ"נות. במשמרת שלי אני חייב להיות כל הזמן מודאג ומוטרד. אוי למח"ט שיגיד: 'הכל בסדר אצלנו, מי שרוצה שיבוא להתנדב ואת כל השאר אני לא צריך'. עם הנוער צריך לעבוד כל הזמן. אני חושב שלעם ישראל יש עדיין בעיות סביב הגיוס, למרות המוטיבציה הגבוהה שרואים אצל הלוחמים. אני גם לא נתלה יותר מדי בנתונים. סטטיסטיקה אפשר לסדר איך שרוצים, בעזרת כמה שינויים בנוסחאות.”

“את זה אתה לומד כבר כמ"מ בפלוגה רובאית. השעמום הורג את הארגון. כשאין לפלוגה עיסוק מבצעי רחב, תראה מה תקבל. חיילים ימציאו לך נהלים חדשים, משברים בין צעירים-ותיקים. הצבא הוא השתקפות מלאה של החברה הישראלית. זה נכון גם לגבי שתיית אלכוהול וגם לגבי השתמטות משירות. דברים מבחוץ מחלחלים לצבא.”

“נהגתי לומר זאת לצוערים בבה"ד 1. ברגע שאתם יוצאים הביתה עם התגיות של קורס הקצינים, מתייחסים אליכם בארוחת שבת כאילו אתם צריכים להסביר את מדיניות צה"ל מול לבנון או איראן.”

“אני לא בטוח שהגדרנו לעצמנו בדיוק מהו ההישג הנדרש בעימות כזה. תוך כמה זמן צריך לדכא את הקטיושות? אבל אלה דברים שנסגרים בדרגים שמעלי. מה שברור הוא שהשנים של לחימה בטרור בעזה, ביו"ש ובלבנון לימדו אותנו שאין דבר כזה ניצחון על האפס. בסוף, מה שצריך הוא לפעול בעוצמה כזו שתוציא לצד השני את החשק לחזור ולתקוף. ניצחון לוקח זמן. שאף אחד לא יחשוב שיש פתרון קסם שפותר הכל באיבחה אחת. אם וכאשר נלך למלחמה, כדאי שנצא אליה מפוכחים.”

“חד וחלק ניצחנו. אנשים שוכחים איך אזרחים נסעו לפני שמונה-תשע שנים עם שכפ"צ וקסדה בכבישים ביו"ש. ומי טייל אז בכלל ברובע המוסלמי בירושלים העתיקה? אז נכון שהיו בזמן האחרון שלושה פיגועי ירי בשטחים, אבל מספר כזה הוא בתחום הסביר הצבאי. זה חלק מ-62 שנות לחימה. הסיפור לא נגמר, אבל הטרור גם לא חזר להשתולל בכבישים.”

“מובן שלא צריך להעמיס על בן אדם חמישים תוכניות שלא יזכור. אבל חטיבה צריכה שתי תוכניות רלוונטיות. הכי חשוב שנתאמן לתרחיש הקיצוני יותר. אם אני הולך בתרגיל עם ציוד ששוקל שישים אחוז ממשקל הגוף, יהיה לי קל יותר להילחם עם ארבעים אחוז. אחת הבעיות בתקופת המעצרים ביהודה ושומרון היתה שלא שאלנו את עצמנו מה יקרה בתרחיש קיצוני יותר - ואז נתקלנו בו בלבנון. המג"דים והמ"פים מתאמנים עכשיו לתרחיש הכי קשה שהם יכולים לדמיין.”

“אני זוכר שכחייל בחטיבה, ידעתי בדיוק באיזו עמדה אני צריך להיות ברמת הגולן במקרה של מתקפה סורית וגם סיירתי בימ"ח (מחסני חירום) וידעתי איזה נגמ"ש מחכה לי שם. זה בטח חשוב למג"דים, אבל אפילו לחיילים ולמ"כים. מרגע שזה הבסיס, כל הדיון בתורת הלחימה הרבה יותר מקצועי, מחובר למציאות. זה מעמיד את הפלוגה והגדוד במקום אחר לגמרי.”