משה צבי נריה

“הוא היה מחנך דגול, מן הגדולים ביותר בדור ואולי אפילו בדורות. חינך רבבות של תלמידים, וכולם אוהבים אותו ומעריצים אותו, כי הוא ידע להאהיב את הערכים שהנחיל לתלמידיו.”

“מורנו ורבנו הרב משה צבי נריה זצ"ל חולל את המהפך האמיתי בדור – מהפך הכיפות הסרוגות. ויותר נכון לומר – מהפכת התורה בישראל.”

“הרב נריה חינך אותנו לשאוף שאיפות גדולות, שאיפות חלוציות רוחניות, לשאוף לעשות מהפכה רוחנית בישראל, להרבות אור של אמונה, אור של תורה בישראל, לקרב רחוקים, לתקן עולם במלכות שדי.”

“קר לי! תחממו אותי בדברי תורה! תאחזו בארץ ישראל ובקדושתה. תנו לי להגיד שלום לארץ ישראל ולהיפרד ממנה באהבה, בשמחה וברצון. קדושה אני מבקש. קודש קודשים אני מבקש. תנו לי קדושת ארץ ישראל, תנו לי קדושת אהבת ישראל, תנו לי הרגשת קדושת ארץ ישראל. תנו לי הרגשת קדושת עם ישראל!”

“העדפתי לשבת במזנון העובדים, במקום במזנון הח"כים, והם פנו אלי בכל מיני בקשות לגמ"חים. מישהו מהם אמר לי פעם: 'הרב נריה, הכנסת היא לא מקום בשבילך'. הסכמתי איתו. כנסת היא באמת לא מקום בשביל רבנים, כי לפעמים צריך להצביע נגד המצפון.”

“ישראל עם קדושים קומו לעבודת הבורא.”

“יַד אַחִים לָכֶם שְׁלוּחָה, הַנֹּעַר הֶחָבִיב / עַל דִּגְלֵנוּ כֻּלְּכֶם, חֲנוּ מִסָּבִיב / יַזְהִיר לָכֶם כּוֹכַב תּוֹרָה / דַּרְכְּכֶם סוּגָה בָּעֲבוֹדָה / בְּלֵב אַמִּיץ וּבְעֶזְרַת ה', עָלֹה נַעֲלֶה!/ קָדִימָה בְּנֵי עֲקִיבָא, הֵידָד בַּמַּעֲלֶה!”

“גדולים החולמים חלומות והופכים חלומות למציאות. גדולים העוסקים במעשים קטנים והופכים את המעשים לגדולים. אבל הקטנים החולמים על גדולות, ואינם עוסקים אפילו בקטנות, אין להם עולם. שכן החלומות נשארים בחלומם, הקטנים בקטנותם והעולם תהו ובהו.”

“בכדי לשמוח רק שמחת אמת, יש לאהוב אותה. ואיך אפשר לצוות על אהבה, הרי זה דבר שברגש, דבר שבלב? ונצטרך להסביר כמו שמסביר הרמב"ם על אהבת ה', שאם אדם מסתכל בגדולת היצירה ובמעשי ה', אז הוא מגיע לאהבת ה'. וכך גם בעניינו, לא תיתכן אהבת ירושלים, בלי לימוד עניינה ומהותה.”

“אל תאמר המחר, כי המחר לאלוקים הוא והיום ניתן לך לחיות וליצור.”

“והנה התגברנו על חבל־יצירה ראשונים, ונוצרה ישיבה בעלת אופי משלה – בית מדרש לנוער שכולו ישראלי. נקבע נוסח מקורי, הווי ישיבתי ממוזג מכמה יסודות: דרך הלימוד הליטאי, סדר היום והרצינות הפנימית של ישיבות המוסר, חמימות חסידית וערנות חלוצית... השיחה בין קבלת שבת וערבית, השירה בתפילה, הריקוד הנלהב לפני קידוש, השירה המגוונת בסעודת ליל שבת, הניגון השקט והכובש בשעת רעוא דרעוין – הקשר הישיר עם כל תלמיד ותלמיד והיחסים הפשוטים.”

“חלפו הימים שבהם היה אפשר להטיל צנזורה על משהו, כמו שעשו לספרים של מאפו ופרץ סמולנסקין. היום הדלתות פתוחות, החלונות פתוחים. הכול נכנס. ההבדל הוא שבינתיים לימדנו את התלמידים להתמודד עם מה שהם קוראים בספרים. על חורבות בית המדרש הישן, שהוחרב בידי הספרות, הקמנו בית מדרש חדש.”

“אנו אומרים לתלמידים: אינכם מקבלים חופש מהישיבה, אלא לוקחים את הישיבה אתכם לבית, לרחוב, לבית הכנסת – היא מלווה אתכם בכל אשר תפנו.”

“לכל מחנך צריך שיהיו שתי אהבות ושלוש אמונות. אהבה לחניכים ואהבה למקצוע, אמונה בכוחותיו כמחנך, אמונה בערכים שמבקש להקנות לחניכיו ואמונה כי יספגו את מה שמשקיע בהם.”

“חובת לימוד התורה מקיפה את העם כולו. לא נאמר ושיננתם לגאוניך ולעילוייך אלא 'ושיננתם לבניך'.”

“לא האדם מקיים את המצוות. המצוות מקיימות את האדם.”

“המילה הבלתי מובנת לי ביותר היא 'אלוקים', ודווקא משום כך היא מסבירה לי את הכל.”

“כוחה של דת שמקורה אלוקי שהיא מעל לאדם, ומכאן יכולה להרים אותו.”

“צריך אדם להיות זקן בעת צעירותו כדי שיהיה צעיר לעת זקנה.”

“'מוסיף דעת מוסיף מכאוב', ברם כל מכאוב מוסיף דעת.”